פונדמנטליזם ליברלי

Liberal Fundamentalism

Paris rally in support of the victims of the 2015 Charlie Hebdo shooting, 11 January 2015. Place de la Republique. 
Photo: Olivier Ortelpa.

מונח ביקורתי שנועד להבליט את כינונו של פונדמנטליזם חילוני "נאור" בעל השפעה גדולה על אורח חייו של האדם המערבי בעידן הקפיטליזם המאוחר. הנאורות הקנאית מבליטה את עיקרי האמונה הרציונליים שעליהם מבוסס הקפיטליזם העכשווי: אינדיווידואליזם, תחרות חופשית, אינסטרומנטליזם ועוד. הפונדמנטליזם הליברלי מתעלם מן ההבדלים התרבותיים, המקטינים באורח ניכר את שוויון ההזדמנויות הממשי העומד לרשותם של משתתפי המשחק החברתי.

מבין שלוש סיסמאותיה הידועות של המהפכה הצרפתית – חופש, שוויון, אחווה – נוטה הקפיטליזם להבליט ממד של חירות אישית ופוליטית, תוך הצנעה יחסית של שני הממדים האחרים. הקפיטליזם הליברלי דוגל בחופש הדיבור, ההתאגדות והתנועה, ומדגיש עקרונות של חופש בחירה מצד הפרט. החירות שהוא מציע היא בעיקרה חירות פוליטית המבוססת על עקרונות אוניברסליים הומניסטיים.

ואולם, כאשר תפיסת חירות זו מתעלמת מן הממד הרב-תרבותי, היא עלולה לכפות סולידריות פוליטית עקרה ודכאנית, תוך ניסיון לביטול השוני בין הקבוצות והפעלת לחץ להומוגניזציה בקרב קבוצות מיעוט שאינן שותפות להנחות הגורפות של הליברליזם הבורגני. יוצא על כן כי גם נאורות ליברלית חילונית, המבוססת על הנחות יסוד אוניברסליות, רציונליות ואינסטרומנטליות, עלולה להפוך למעין "כתבי קודש" דוגמטיים בדומה לכתבי הקודש המסורתיים, שאותם היא כמובן שוללת מכול וכול. דוגמה לכך היא המאבק בישראל על דמותו של בית המשפט העליון בין אלה הרואים בו מגדל עוז של "הציבור הנאור" (מערבי, אשכנזי, חילוני) לבין אלה הרוצים לשנות את המתכונת המבנית שלו, כך שישקף ביתר נאמנות את דיוקנה של ישראל כמדינה רב-תרבותית.

בצד הרודנות הליברלית השואפת לסטנדרטיזציה, הומוגניזציה ואוניברסליזציה של ערכים ועמדות יש לדון בפן נוסף של הפונדמנטליזם הליברלי – הפן הכלכלי. ערכים כגון כבוד האדם וחירותו או זכות הבחירה – מאושיות הליברליזם הקפיטליסטי – יכולים לשמש חרב פיפיות התורמת לדיכוי החירות האישית. כל זאת משום שבמבנה הקפיטליסטי הנוכחי שוויון הזדמנויות פוליטי אינו מלווה בשוויון הזדמנויות כלכלי ותרבותי, ולכן מונצח הקיפוח ומתחזק אי-הצדק החברתי והפוליטי. יתרה מזו: בשל הדגש על האינדיווידואל האוטונומי (ולא על הקולקטיב) הליברליזם הפך עיוור להבדלים תרבותיים בין קבוצות אתניות שונות (שנהב, 1998). התוצאה היא יצירת נורמות המבליטות עקרונות אינסטרומנטליים של יוזמה, כישרון אישי ותחרות חופשית, שעה שבפועל חלק מקבוצות המיעוט, כגון פלסטינים, מזרחיים, נשים ושאר אחרים חסרי הון ממשי וסימבולי, אינם מורשים ליטול חלק במשחק – באותו גן עדן קפיטליסטי מוצהר של שוויון הזדמנויות לכול. בסרקזם ראוי מסכם שנהב: "מה אם כן מקדש הליברליזם בזירה הכלכלית? הוא מקדש את עקרון התחרות החופשית אפילו אם היא ניטשת בין אנשים בתנאים לא הוגנים […] בשם עקרון החרות הוא מקדש את הזכויות האינטרסנטיות של בעלי ההון ונותן להם עדיפות בשם ההפרטה […] הוא מקדש את אי השוויון, בשם הבדלי יכולת בין אנשים או בשמה של צמיחה כלכלית" (שם).

ואכן, במחשבה נוספת, האם הפונדמנטליזם הליברלי החילוני הוא דורסני פחות מן הפונדמנטליזם הדתי שהוכרז זה מכבר כאויב הציבור? נראה כי דורסנותו של הראשון גלומה בעובדה כי הוא מציב את הנורמות שלו כנורמות אוניברסליות, ולכן יוצר דה-לגיטימציה של השקפות תרבותיות אחרות. פעילותו השקטה, המחנכת, מבטיחה שחרור (פוליטי) וחופש לכול, אך בפועל היא "מוכרת" דיכוי כלכלי ותרבותי (Held et. al., 1999; Scholte, 2000). דוגמה לפוליטיקה ליברלית מעין זו ניתן למצוא בתוכניות ריאליטי, שכל עניינן הוא שכפול השוק התחרותי הקיים בחוץ בתוך העולם המלאכותי של "הווילה הסגורה" – שם מתקיימות מלחמות לחיים ולמוות בין המתמודדים; בעקבותיהן מוכרז המנצח ששרד את הגיהינום לאחר שבגד בחבריו. מול תפיסה זו ניתן להציב חברה רב-תרבותית, חברה של זהויות מרובות, שבה מתקיימות זו לצד זו מערכות ערכיות שונות. החברה הרב-תרבותית יכולה לתרום להפגת החששות של קבוצות מיעוט שאינן מצליחות להשתלב באידאולוגיה הרציונליסטית, האינסטרומנטליסטית והיצרנית של השוק (ע"ע שמרנות, שמרנות חדשה ; פוליטיקה של זהויות).

צמצום בכוחו של הפונדמנטליזם הליברלי פירושו תיקון עוול בשני מישורים:

  • במישור המעמדי: הפניית הזרקור לעובדה כי תהליכים של ניאו-ליברליזם וגלובליזציה תורמים להרחבת אי-השוויון החברתי, ולכן יש לפעול לצדק חלוקתי על בסיס אוניברסלי חדש כדי לצמצם פערים אלה הרומסים את כבוד האדם וחירותו.
  • במישור התרבותי-הסמלי: הבלטת הצרכים הייחודיים של קבוצות תרבותיות שונות. ההכרה בצרכים ייחודיים עשויה להביא גם לחלוקה צודקת יותר של המשאבים החומריים. "פוליטיקה של הכרה", כביטוי שטבע של צ'רלס טיילור (Taylor, 1992), תתרום לריסונו של הפונדמנטליזם הליברלי, אשר תביעתו לחירות אוניברסלית מצמצמת בפועל את אפשרויות החיים של המוכפפים והמוחלשים.

 

מקורות

יונה, י' ושנהב, י' 2005: רב-תרבותיות מהי? על הפוליטיקה של השונות בישראל, תל אביב: בבל. 

שנהב, י' 1998: "כבוד האדם והפונדמנטליזם הליברלי", מוסף מיוחד לרגל אמנסטי ישראל: 50 שנה להכרזת זכויות האדם האוניברסלית של האו"ם, הארץ, 10/12/1998.

Held, D., McGrew, A., Goldblatt, D. and Perraton, J. 1999: Global Transformations, Stanford: Stanford University Press.

Schmitt, J. 2000: "Inequality and Globalization, Some Evidence from the United States", in: Kalb, D., Van Der Land, M., Staring, R. and Wilterdink, N. (eds.), The Ends of Globalization: Bringing Society Back In, London: Rowman and Littlefield, pp.157-168.

Scholte, J. A. 2000: Globalization: A Critical Introduction, London: Macmillan.

Taylor, C. 1992: Multiculturalism and "The Politics of Recognition", Princeton: Princeton University Press.

 

 

תאור / מקור התמונה:

Paris rally in support of the victims of the 2015 Charlie Hebdo shooting, 11 January 2015. Place de la Republique.
Photo: Olivier Ortelpa.

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×