קפיטליזם מאוחר

Late Capitalism

Tumblr x masonite. 
© 2012–2016 Late Capitalism

הקפיטליזם הקלאסי, שפרח על רקע המהפכה התעשייתית של המאה ה-18, עסק בייצור סחורות ובהפצתן למטרות רווח. הקפיטליזם המאוחר, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20, עוסק בייצור ובהפצה של סחורות חדשות – בעיקר מידע ושירותים. הפרדיגמה האופיינית לקפיטליזם הקלאסי היא הפרדיגמה של הייצור. הפרדיגמה הקפיטליסטית המאוחרת מדברת בעיקר על צריכה. הקפיטליזם המאוחר הוא קפיטליזם תאגידי ורב-לאומי, המהווה חלק בלתי נפרד מתהליכי עומק תרבותיים כגון גלובליזציה של הכלכלה העולמית, פיצול הסובייקט, אסתטיזציה של הסחורה ועולם הדימויים של חברת המדיה והצריכה.

המערכת הקפיטליסטית המאוחרת רותמת את הספֵרות הפוליטית, החברתית והאסתטית לייצור הסחורות ולצריכתן (ג'יימסון, [1984] 2002). נוצרת מציאות טוטלית המאפיינת את הניסיון האנושי ואת התקשורת האנושית בעידן החברה הגלובלית. במציאות זו אין לאמנות קיום בספֵרה אסתטית אוטונומית – כפי שהיה מקובל בעידן הקפיטליזם הקלאסי (עמנואל קאנט, ביקורת כוח השיפוט, [1790] 1960). האמנות שוב אינה יכולה להתייצב מול השיטה הקפיטליסטית, המאיינת כל ערך אסתטי ומתרגמת אותו לכוחות השוק. אמנות הפופ (ע"ע פופ-ארט) (אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, רוברט ראושנברג, קלאס אולדנבורג, דיוויד הוקני) ויורשיה הפוסטמודרניים (רוברט גובֶּר, סינדי שרמן, דיוויד סאלי, דמיאן הארסט, סופי קאל) הם גילוי מובהק של מודעות ביקורתית למלכוד שבו שרוי האמן בעידן הקפיטליזם המאוחר.

פילוסוף התרבות ז'יל דלז (Deleuze, 1993) תיאר את הקפיטליזם בן זמננו במונחים של ניתוק ההון מהטריטוריה: ההון חוצה מדינות וגבולות ויוצר זרימה מתמדת, המתרחשת בשוקי חליפין בינלאומיים (ע"ע שומקום). הסיבה לכך היא שהקפיטליזם החדש אינו מבוסס על אדמה אלא על עבודה שעברה תהליך של מימוש, כלומר הפכה לסחורה ולמוצר (commodity). הרכוש הפרטי שוב איננו קרקע אלא זכויות מופשטות הניתנות להמרה (למשל מניה או אופציה) היוצרות הומוגניזציה של היחסים החברתיים וחלוקה רב-לאומית של העבודה.

הקפיטליזם המאוחר מתאפיין ברצונו האקטיבי לייצר את הסובייקטים – הצרכנים התואמים לו (Deleuze and Guattari, [1972] 1983). אלה מופעלים בסופו של דבר כמכונות תשוקה, הצורכות ריגושים ודימויים. במשטר זה בני האדם שוב אינם פועלים כ"מכונות של חשיבה", השייכות לעידן הקפיטליזם הקלאסי. התשוקה הקלאסית מתפקדת בדומה להון הניתן למִחזור. ואולם התשוקה הממוחזרת משקפת את פעולתם של כוחות השוק, החותרים להגברת הייצור על-ידי יצירת ביקושים ללא נקודת רוויה ברורה וסופית. כוחות השוק מעודדים צריכה כפייתית של דימויים ושל מותגים חדשים, המציינים את הערך הממשי של המוצר (כפי שמעידה למשל תעשיית האופנה או הפרסומת). כוחות השוק שואפים לייצר את "שגרת החדש", את ה"מסעיר" ואת ה"נכון לעכשיו". אולם העתיד הזוהר שהמנגנון הקפיטליסטי מבטיח למאמיניו נמצא רק בממד המיסטי המוענק לפס הייצור עצמו, כלומר לקודים השיווקיים של הקפיטליזם. קודים אלה מבוססים בראש ובראשונה על הפנטזיה של הצרכן, שאותה מפיחים כוחות השוק. השוק מייצר סנסציה של החדש ומראית עין של שינויים מתמידים, וזאת כדי להסוות את אי-הניידות העמוקה הטמונה בעולם הטכנולוגי-קפיטליסטי עצמו.

הקפיטליזם המאוחר נוטה להצניע את אופיו האידאולוגי הנצלני. שיטה זו אינה משדרת תחושה של דיכוי. נהפוך הוא: האסטרטגיה שלה היא נורמליזציה מרחיקת לכת של מערכות התפיסה, התנועה והתשוקה שלנו, שהופכות לכאורה לטבעיות ולמובנות מאליהן, ומכאן כושר הפעולה היעיל שלהן. דוגמה מובהקת למכונת תשוקה-צריכה זו היא הטלוויזיה. הסובייקט הצופה הופך לכפוף לה מעצם הגדרתו כצרכן. מכונת הטלוויזיה היא אפוא גם מדיום וגם יצרן של סובייקטים הצורכים אותו. הטלוויזיה כאילו פונה לצופים ואומרת: "צופים יקרים, אתם ההופכים את הטלוויזיה למה שהיא". דלז מציע לפסוע צעד אחד נוסף ולראות את הצופים לא רק כמוצרים של המדיום אלא גם כרכיבים פנימיים של המכונה, חלק מהקלט ומהפלט שלה. על-פי תיאור זה, הצרכן הופך למעין סייבורג: שעטנז של גוף ומכונה, סובייקט ואובייקט. המכונה האנושית החדשה מופעלת על-ידי טרנספורמציה וחילופי מידע, שחלקם מכניים וחלקם אנושיים. תהליך זה של שעבוד האדם למכונה והפיכתו לחלק בלתי נפרד ממנה מתבצע בסמוי ואף מוצג באופן ציני כבחירה דמוקרטית של הצופה, המוציאה אל הפועל את זכותו האוטונומית לדבוק במה שרצוי לו (אילוז, 2002) (ע"ע חרושת התרבות).

מקורות

אילוז, א' 2002: תרבות הקפיטליזם, תל אביב: משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת.

ג'יימסון, פ' [1984] 2002: פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר, תרגום: ע' גינצבורג-הירש, תל אביב: רסלינג.

 

קאנט, ע' [1790] 1960: ביקורת כוח השיפוט, תרגום: ש"ה ברגמן ונ' רוטנשטרייך, ירושלים: מוסד ביאליק.

Deleuze, G. and Guattari, F. [1972] 1983: Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia, trans. R. Hurley, M. Seem and H. R. Lane, Minneapolis: University of Minnesota Press.

— 1993: "Capitalism", in: Boundas, C. V. (ed.), The Deleuze Reader, New York: Colombia University Press, pp. 235-244.

 

 

תאור / מקור התמונה:

Tumblr x masonite.
© 2012–2016 Late Capitalism

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×