גשטאלט

Gestalt

Source: unknown

בגרמנית: תבנית. אסכולה פסיכולוגית הקובעת כי השלם איננו סך פשוט של חלקיו. גישה זו משמשת בסיס לכמה יישומים בתחומי הספרות, הבלשנות, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והפסיכותרפיה. הבנת חלקי התבנית לפרטיהם אינה מבטיחה הבנה של התבנית בכללותה. משמעותה של תבנית כלשהי עולה מתוך יחסי הגומלין שבין החלקים השונים. אחד היישומים החשובים של תאוריה זו בתחום הספרות מופיע בעבודתו של וולפגנג איזר (Iser), המשתמש בה כדי לתאר את האינטראקציה שבין טקסט לקורא.

פסיכולוגיית הגשטאלט גורסת שהמוח האנושי אינו קולט את העולם דרך יחידות נפרדות שאינן מקושרות ביניהן, אלא רק כמכלול מאורגן ובעל משמעות. פסיכולוגיית הגשטאלט יושמה תחילה לתחום הפֶּרצפציה (חקר תהליכי התפיסה) ונקראה "גשטאלט תאורי", ואחר-כך התפשטה לתחומים רבים: פסיכולוגיה ופסיכותרפיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בלשנות וספרות.

המשמעות, טוען חוקר הספרות וולפגנג איזר, נוצרת בעקבות התנגשות בין שתי מגמות: מצד אחד הקורא חותר לסגור פערים ולהפוך את הטקסט לסגור (ע"ע פתיחות/סגירות); מצד אחר, הטקסט, על סתירותיו הפנימיות ואי-הוודאות שבו, חותר להכשיל ניסיון זה. כך קורה שבמהלך הקריאה, מה שנתפס לעתים כמובן וכסגור נאלץ להיפרם, להתפרק, להיבחן מחדש, להיות מורכב מחדש או להיזנח לעד. דינמיקה זו של תהליך הקריאה מוסברת באמצעות רעיון הגשטאלט. בניסיונו להקנות משמעות לטקסט, יבחר הקורא יסודות טקסטואליים מסוימים ויחברם לכדי אחדות הנראית עקבית פחות או יותר. כך ינופו כמה מן היסודות, חלקם יוגלו אל הרקע ואחרים יעברו לחזית. הקורא ינסה להחזיק בכמה נקודות מבט או יעבור מנקודת מבט אחת לאחרת – כל זאת כדי ליצור את תבנית-העל.

תרפיית הגשטאלט מבוססת על כוללות התבנית גוף/נפש. היא מהווה חלק בלתי נפרד מן התרפיה האקזיסטנציאלית, הרואה את האורגניזם כשלמות. שינוי קטן באורגניזם משנה את כל תפיסת העולם שלו, שכן לא ייתכן שינוי בפרטים אלא בתבנית כולה. האני אינו נתפס כבעלים של איבריו, אלא כגוף שהוא מכלול. התייחסות זו מעדיפה את ההוויה על פני הבעלות, את הרגש על פני המחשבה. בדומה להנחות הפילוסופיות האקזיסטנציאליות, שיטת הגשטאלט מדגישה את ערכו של הניסיון המיידי והאותנטי של ההווה (בניגוד לפרויד, העוסק בזיכרונות ילדות מודחקים). האורגניזם נתפס כבעל חוכמה פנימית משל עצמו, הנוטה להביא אותו לאיזון באופן עצמאי בלא התערבות מבחוץ (פרלס, 1978). בנוסף, משתנים יחסי הגומלין בטיפול: המטפל איננו "הסובייקט בעל הידע"; יחד עם המטופל הוא מגשש אחר מוצגים שיגדירו את היחסים ביניהם. כתוצאה מכך, צומחת תובנה חדשה שהיא פרי הקשר הרגשי והספונטני שנרקם בין הצדדים (ע"ע פסיכואנליזה).  תיאוריית הגשטאלט השפיעה על שיטות ועל אופני חשיבה נוספים הדוגלים באינטראקציה בין יסודות שונים, כגון סינרגיה והוליזם.

מקורות

פרלס, ס"פ 1978: גשטאלט מילה במילה, תרפיית התבנית, תל אביב: זמורה-ביתן.

Kohler, W. 1992: Gestalt Psychology: An Introduction to New Concepts in Modern Psychology, New York: Liveright Publishing Corporation.

Woldt, A. and Toman, S. (eds.) 2005: Gestalt Therapy: History, Theory, and Practice, London and New Delhi: Sage.

תאור / מקור התמונה:

Source: unknown

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×