קונסטרוקטיביזם (זרם באמנות)

Constuctivism

קונסטרוקטיביזם

זרם באמנות, באדריכלות ובספרות שהתפתח ברוסיה בשנות העשרים של המאה ה-20 מתוך התנגדות לפוטוריזם ולפורמליזם. בניגוד למגמה הפורמליסטית, שטענה כי המדיום האמנותי מנהל דו-שיח בעיקר עם עצמו, נטה הקונסטרוקטיביזם למסורת נגדית שחיברה את האמנות להקשר אידאולוגי, פוליטי וחברתי. הקונסטרוקטיביזם דגל בגישה רציונלית וקרא לתמציתיות ולעומס סמנטי, בניגוד לעומס הצורני שבו דגלו התנועות האחרות. הוא ביקש ליצור אמנות אמנציפטורית, שתצעד יד ביד עם פוליטיקה משחררת.

מבחינה אסתטית, הקונסטרוקטיביזם בספרות נבדל מן הקונסטרוקטיביזם בתחומים אחרים. בספרות הובלטה הזיקה בין אמנות לטכנולוגיה ולתגליות המדעיות של המאה ה-20. מגמה זו עשויה להזכיר את פולחן הטכנולוגיה בפוטוריזם, אולם היא נבדלת ממנה בשני עניינים מרכזיים: הקונסטרוקטיביסטים דחו את העיקרון הפוטוריסטי של דפורמציה, והם דגלו בהבלטת התוכן והמשמעות על פני הניסיוניות. לדידם, תוכן ומשמעות אמורים להופיע כפועל יוצא של כוח ההמצאה הפורה של הסופר.

בניגוד לתנועות מודרניסטיות אחרות, שהבליטו את הרב-משמעות של הטקסט הספרותי, שאפו הקונסטרוקטיביסטים להיגיון ולדיוק ואף הציעו לתמוך את משמעותו של הטקסט בסימבוליקה מתמטית המדגישה את חד-משמעיותו. בראשית שנות השלושים התאגדו הקונסטרוקטיביסטים כקבוצה פוליטית-אמנותית ייחודית ונטמעו בתוך האיגוד הרוסי של הסופרים הפרולטרים. הם אימצו את הקו הריאקציוני של הריאליזם הסוציאליסטי שמשל באמנות הסובייטית עד מותו של סטלין.

בד בבד עם הקונסטרוקטיביזם בספרות צמח גם זרם קונסטרוקטיביסטי רב-השפעה באמנות ובאדריכלות (Gray, 1971; Gubel, 1981). זרם זה הושפע מהפסל אלכסנדר ארכיפנקו (Archipenko) ומהקוביזם התלת-ממדי נוסח פיקסו. הזרם הקונסטרוקטיביסטי התנגד לציור ריאליסטי המתמקד באובייקטים והעדיף בבירור קונסטרוקציות מופשטות שהן פרי החלטות רציונליות "פנימיות". קונסטרוקטיביזם זה ראה בעצמו חלק בלתי נפרד מחזון המהפכה המדעית והשתלב בחזון המהפכה הפוליטית של הקומוניזם.

כדין כל אוונגרד, גם הקונסטרוקטיביזם סבל מנטייה גוברת לפיצול. עד מהרה התבלטו בו שני זרמים מרכזיים. הזרם הראשון, בראשות אנטון פבזנר (Pevsner) ונאום גבו (Gabo), נטה לאמנות מופשטת והעדיף שימוש "טהור" בצורות תלת-ממדיות וקינטיות. דוגמת המופת הידועה ביותר מאותה תקופה היא דגם המגדל המסתובב שהקים ולדימיר טטלין (Tatlin) לאינטרנציונל השלישי (Gabo, 1957). הזרם השני, הנגדי, ראה עצמו מחויב יותר מבחינה חברתית ופוליטית וביקש להזדהות עם המגמות האידאולוגיות של המהפכה הסובייטית. בראשו עמדו אמנים כגון אלכסיי גאן (Gan) והפסל רודצ'נקו (Rodchenko). ב-1922 היה הקרע בתנועה לעובדה מוגמרת, כאשר שניים מראשיה – פבזנר וגבו – בחרו להגר מרוסיה למרכזי אמנות אחרים.

עקבות קונסטרוקטיביסטיים רבים הופיעו בזרמים מאוחרים יותר באמנות, למשל בזרם המופשט הבינלאומי (בייחוד בסגנון הקרוי Abstraction-Creation), וכן בזרמים מקבילים כגון דה סטיל, דאדא ובאוהאוס. ההשפעה הבינלאומית שנודעה לקונסטרוקטיביזם חבה חוב מיוחד לאמן אַל ליסיציקי (Lissitzky) ולקשריו עם אנשי האוונגרד המערב אירופאים של הזמן. השפעתו הנמשכת של הקונסטרוקטיביזם ניכרת בזיקתו לאדריכלות הדקונסטרוקטיביסטית, הבולטת בעבודותיהם של פיטר אייזנמן (Eisenman), זאהה חדיד (Hadid), פרנק גרי (Gehry) ואחרים. הדקונסטרוקטיביזם ניהל דיאלוג עם היסוד הרציונלי והגיאומטרי של הקונסטרוקטיביזם ההיסטורי, בלוויית הערות שוליים אירוניות פרי הדקונסטרוקציה והתובנה הקשורה בפירוק הסובייקט.

Gabo, N. 1957: Gabo: Construction, Sculpture, Paintings, Drawings and Engraving, London and Cambridge, MA: Scholarly Press. 

Gray, C. 1971: The Russian Experiment in Art, 1863-1922, London and New York: Thames and Hudson.

Gubel, R. C. 1981: Russicher Kunstructivismus, Wiesbaden: Otto Harrassowitz.

 

 

תאור / מקור התמונה:

קונסטרוקטיביזם

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×