אוכל
צורך קיומי המספק אנרגיה לגוף ומאפשר את הפעילות הטבעית של האורגניזם. פעילות מענגת שהיא חלק מחייו החושניים של האדם. טקס בתרבות המאפשר תקשורת סימבולית בתחומים רחבים של הניסיון האנושי: זהות אישית וקולקטיבית, סדר יום אידאולוגי ופסיכולוגי, הגדרת טעם, סגנון חיים ועוד. לאורך ההיסטוריה, השגת המזון, הכנתו והגשתו היו לתופעה חברתית מרכזית: בתרבות ההמונים של ימינו הפך המזון לתחום חברתי מועדף, מושא לייצוג אמנותי ותקשורתי, ציר מרכזי של דיון וביקורת. המזון משמש אמצעי ליצירת זהות ולייצוג של זיכרון עבור קבוצות משתמשים המתבדלות ביניהן על רקע גזעי, אידאולוגי, דתי, לאומי, מעמדי, מגדרי, דורי ועוד. האוכל מופיע אפוא לא רק כישות גשמית אלא גם כמטאפורה לקיום הרוחני של האדם; המזון הוא תמיד "מזון למחשבה". ברמה הבסיסית ביותר הוא מייצג את גבולות המוכרות והזרות האנושית. המגוון העצום של מזונות ומאכלים הוא תמונת ראי של הרב-גוניות האנושית המוטמעת בחיים עצמם.
… קיראו עוד
יצירה: גרגנטואה ופנטגרואל (פרנסואה רבלה 1535)|הזלילה הגדולה (מרקו פרארי 1973)|החגיגה של באבט (גבריאל אקסל 1987)|הטבח הגנב אשתו והמאהב (פיטר גרינוויי 1989)|הקרב בין הקרנבל לתענית (פיטר ברויגל 1559)|זנב (קיקי סמית 1992)|חתונה כפרית (פיטר ברויגל 1568)|סוד הקסם הבורגני (לואיס בונואל 1972)|פאני ואלכסנדר (אינגמר ברגמן 1982)|שמלת הבשר (יאנה סטרבק 1987)|תחת שמש היגואר (איטאלו קאלווינו 1986)
