אלילות, אלילים (בתרבות הפופולרית)
חברת הראווה של ימינו מכוננת את עצמה באמצעות מודלים של התנהגות דתית-אלילית, ויוצרת יחסי סגידה בין ה"מאמינים" לאלילים. האקסטזה הדתית של העבר עוברת טרנספורמציה חילונית הדוניסטית, אך מאפשרת לאדם "לצאת מעבר לעצמו" (Ex-Stasis) אל עבר מושאי הערצתו. אלילות ואלילים בני ימינו הופכים לסלבריטאים: מושאים להערצה, להזדהות, לרכילות, לקנאה ולפולחני סגידה מצד ההמונים. אלילים אלה זוכים לזוהר המיוצג שוב ושוב באמצעות הסימולציה הקולנועית, הטלוויזיונית והתקשורתית. הזוהר – 'האושר שנובע מקנאתם של אחרים', כמאמרו של ג'ון ברגר (Berger) – הוא חלק מאסטרטגיה קפיטליסטית שנועדה לעורר ולעודד יחס של צריכה כלפי אובייקטים "חלומיים", שהם מעין דימויים העוטפים את הגוף ומעידים על חשיבותו.
… קיראו עוד
תחום: ביקורת התרבות|במה|דת|מיניות|סגנון חיים|פרסום ושיווק|קולנוע|תקשורת המונים|תרבות חזותית|תרבות פופולרית
אישים: אובמה ברק, ברגר ג'ון, ברונטה שרלוט, ג'ון אלטון, ג'ורדן מייקל, ג'יימסון פרדריק, ג'קסון מייקל, גוטייה ז'ן-פול, גרטה גארבו, גתה יוהאן, דה לאקלו פייר שודרלו, דה לוריטיס תרזה, דה מריניס מרקו, דימאג'יו ג'ו, הויזינגה יוהאן, וורהול אנדי, וידור צ'רלס, ויילדר בילי, וייסמילר ג'וני, זונטג סוזאן, לאנג פריץ, ליכטנשטיין רוי, מאיר גולדה, מדונה, מונרו מרילין, מילר ארתור, סירק דגלאס, ספירס ביטני, סקורסיזה מרטין, פיקאסו פבלו, קונס ג'ף, קלינטון ביל, קנדי גון פ', קשישיאן אלכס, תאצ'ר מרגרט
