טלגניות

לא קיים מתכון להשגת יכולת טלגנית, ולא ברור מהם הגורמים המייצרים הופעה מוצלחת. האם מדובר בגורמים אסתטיים, או שמא מדובר בגורמים נוספים, חשובים לא פחות, שאינם ידועים לנו לפי שעה? הדעת נותנת כי מקצת הגורמים המשפיעים על בניית הדימוי ניתנים לשליטה, למשל איפור, לבוש ושימוש במשפטים קצרים (ע"ע סאונדבייט). יועצי תדמית ימליצו גם על שימוש בהומור ועל יצירת דרמה. אולם דומה כי דווקא אותם גורמים נוספים ומסתוריים שאינם ניתנים לתרגול, כמו כריזמה, הם המשפיעים ביותר על האופן שבו הדמות "עוברת מסך" (ע"ע יחסי ציבור).

בישראל גבר העיסוק בשאלת הטלגניות ככל שהעמיקה חדירתה של הטלוויזיה אל חיי הפרט  ובעיקר מאז שרשימות המועמדים של מפלגות פוליטיות החלו להיקבע על-ידי בחירות מוקדמות שבהן זכאים להצביע כל חברי המפלגה (פריימריז). חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה, שהתממש בבחירות 1996 (ובוטל עם הקמת ממשלת האחדות בראשית 2001), חיזק את ההכרה בכוחו של המדיום והרחיב את השימוש, המניפולטיבי לרוב, בתדמיתו של המועמד. לדעת רבים, שמעון פרס הפסיד בבחירות 1996 אף-על-פי שנחשב בעל ניסיון וחזון משום שיריבו, בנימין נתניהו, הקרין דימוי טלוויזיוני של מועמד צעיר בעל יכולות תקשורתיות מפותחות.

מושג הטלגניות קשור לדיון במקומה המרכזי של הטלוויזיה בזירה הפוליטית. רבים מאמינים כי בעידן הפוליטיקה הטלוויזיונית, הטלוויזיה היא שקובעת את גורלו של הפוליטיקאי לשבט או לחסד (ע"ע טלפוליטיקה). רעיון הטלגניות הוא אפוא אחד ההסברים להתנהגות הפוליטית של הציבור. עם זאת, בניגוד לאלה הרואים בטלגניות מושג מרכזי המעצב את החיים החברתיים, יש הסבורים כי הדימוי הטלגני הוא קוד מלאכותי שנוטים להפריז בחשיבותו.

ג'ון קנדי , בעימות הטלוויזיוני מול ריצ'רד ניקסון 1960.