דוגמנות

הפיכתה של הדוגמנית ממודל למודל חיקוי היא אחד הסיפורים המרתקים של תרבות ההמונים בימינו. הדוגמנית היא סוכן של חִבְרוּת, והיא זוכה למעמד חברתי חדש של אישיות טלוויזיונית, מנחָה, כוכבת או סלבריטאית. הדוגמנית הופכת את החברה למושא של מבטה החודר, שאותו היא מפנה מעל המרקע אל קהל מעריציה. הדוגמנית מתפקדת כאישיות ציבורית זוהרת ורוכשת לעצמה את התואר סופר-מודל. אישיותה, דעותיה, חייה וריגושיה הם נחלת הכלל בחברת הצריכה העכשווית (Featherstone, 1991).

הדוגמנית תופסת מקום מרכזי כאישיות חברתית, יותר מאשר הדוגמן. זוהי עדות נוספת לקרב ההתשה שהפמיניזם נדרש לנהל. הדוגמנית מייצגת את אידאל היופי, מושא הערצתו של ה-WASP (כינוי לאמריקאים פרוטסטנטים לבנים ממעמד חברתי וכלכלי גבוה): נערה צעירה, רזה מאוד, בדרך כלל לבנה, רצוי בלונדינית עם עיניים כחולות. ישנן אמנם דוגמניות צמרת כהות עור, אך גם הן עונות על מאפייני היופי של האישה הלבנה. לעתים הסטריאוטיפ משתנה: דוגמניות רבות מבליטות דווקא את המרכיב החולה והביזרי שלהן. הדוגמנית קייט מוס קוטלגה תחת הכותרת "הרואין שיק". דוגמניות בעלות מאפיינים אחרים יכולות להרשות לעצמן להציג אידאל של יופי וגוף בעל היבטים אישיים, ולהבליט את האקספרסיביות של המבע ושל הפרשנות על חשבון אידאל של יופי פלסטי, קר וסטרילי.

הז'אנרים השונים הרווחים בעולם הדוגמנות חושפים את הערכים הסותרים המתגלמים בו: מצד אחד, הגוף כמושא אולטימטיבי של פנטזיה לשלמות ולתשוקה; מצד אחר, התחושה המתמדת כי לפנינו שוב המצעד שלא נפסק – התנועה החלומית של הבשר המרחף, האינסופי, האלוהי, בערוץ האופנה, 24 שעות ביממה. זהו מצעד של גופים הקורנים במיניותם, בתופת הזמני של התענוג החזותי, שדרכו כבר מסתנן העתיד: פחד המוות הנדחה מפני סודו ויופיו של הגוף.

תצוגת האופנה לסתיו חורף 2015-16 אופנת ״רנואר״.
צילום: יח"צ