אחד מסימניה הבולטים של התרבות בראשית המאה ה-21 הוא נטייתה להקיף את עצמה במוצרים, בשירותים, במבני-על ובאופני ייצוג רוויים וטוטליים, הפועלים בעוצמה רבה ובקנה מידה גדול. תרבות ההווה מצדיעה לאופני ייצוג היפר-ריאליסטיים והיפרטקסטואליים, ההופכים את המציאות המיוצגת למציאות אולטימטיבית, כלומר למציאות שאי-אפשר עוד להתווכח על עצם קיומה או על אופני הייצוג שלה. בהתאמה, אנו צורכים מוצרים אולטימטיביים המצטיינים בקנה מידה חריג, כגון קניונים המעוצבים בקנה מידה של עיר זעירה, הכוללת בתוכה "הכול" (מסחר, תרבות, אמנות ופנאי); מערכות אורבניות היוצרות היפר-בניין, שאפשר לקלוט אותו רק בתנועה ארוכה ומהירה (בדרך כלל בתנועה מוטורית); או היפר-שווקים המצטיינים בממדי ענק ובשפע קיצוני.

ההיפר הופך להלך רוח, למטאפורה מרכזית בתרבות בת זמננו. הנטייה ההיפרית אל החריג בגודלו, בעוצמתו ובקיומו ה"חי" עולה בקנה אחד עם מגמות משלימות בתרבות, כגון הנטייה אל הראווה ואל הפניקה – שני מצבים שבהם בולטים יסודות ההפרזה והחריגות. ההיפריות הופכת לקוד תקשורתי, לתיאור נפוץ של אנרגיות קדחתניות של הפרט, כפי שעולה מן המשפט הרווח: "אני נמצא במצב של היפר". מצב ההיפר מלגלג על המתינות ועל המידתיות. הוא מציג מראה פרודית לתרבות המעדיפה כיוונים אסתטיים ואתיים מדודים. למעשה, הדיאלוג עם האסתטיקה ההיפרית מבקש לפרוץ מעבר לקנה המידה האנושי ולהגיע אל המיתולוגי, אל "הגדול מן החיים". הסיסמה הנחשקת היא לצרוך ולחיות חיים קיצוניים, חיי אלים. לגעת בגדול מכול פירושו לגעת באושר, בנשגב. ממד ההיפר של המציאות בא לידי ביטוי בנטייה להפרזה, לסטרס, למצבי רוח מתחלפים או להתנהגות מאנית. דוגמה לכך היא קדחת הקניות ומבצעי הרכישה. צריכה מופרזת של המציאות הופכת תנאי יסוד לעצם קיומה (ע"ע עודפות, יתרות).

נסכם: בתרבות העכשווית המונח "היפר" נהנה מבולטות מיוחדת: הוא מתקשר לשני מונחי מפתח נוספים: היפרטקסט והיפר-ריאליזם. הראשון מתאר את פריצתו של הטקסט הסגור מתחום המחיה שלו אל עבר הטקסטואליות חסרת הגבולות של האינטרנט; השני מתאר את כינונו של "ריאליזם חדש" – הריאליזם של הפנטזיה הצרופה (ע"ע היפר-לוקליות).

bigstock–137269202