אנתרופיה

החוק השני של התרמודינמיקה קובע כי האנתרופיה של מערכת מבודדת לעולם גדלה עם הזמן. סטיבן הוקינג (Hawking) מקשר בין חוק זה לבין "חוק מרפי": "כל מה שעלול להשתבש, אכן ישתבש! כוס שלמה על השולחן היא מצב של סדר גבוה, אבל כוס שבורה על הרצפה היא מצב של אי-סדר. אפשר לעבור בקלות מכוס על השולחן בעבר לכוס על הרצפה בעתיד, אבל לא להפך" (הוקינג, 1989: 138). האנתרופיה היא דוגמה למה שקרוי חץ הזמן – דבר מה המבדיל בין עבר לעתיד ומעניק כיוון לזמן, זאת משום שלא ניתן להזרים את האנתרופיה לאחור.

בתיאוריית האינפורמציה, המונח אנתרופיה אנלוגי למונח אי-ודאות: המידה שבה לא ניתן לחזות את תוכנו של מסר בתהליך התקשורת. לעומת זאת, כאשר הציפיות מן המסר מתממשות, דרגת האנתרופיה היא אפס. האינפורמציה, המשוב והיתרות (עודפות) מצמצמים, אם כן, את האנתרופיה. "מדוע בעצם יימדד המדע על-פי מידת האקראיות?", שואל הפיזיקאי דיוויד רואל (Ruelle). "פשוט מפני שבבחירת מסר אחד מתוך מחלקה של מסרים אפשריים מסירים את האקראיות שקיימת באותה מחלקה" (רואל, 2000: 101). והוא מוסיף: "אנו מסוגלים למדוד כמויות מידע באותה מידה שאנו מסוגלים למדוד כמויות אנתרופיה או זרם חשמלי" (רואל, 2000: 102).

הדיון בסוגיית האנתרופיה נקשר למונחים רווחים אחרים כגון כאוס ותורת המורכבות, והוא מבטא את נטייתה של התרבות להכיר בממד האקראיות ואי-הסדר שמאפיין חלק ניכר מן המסרים הזורמים בתוכה: אלה העוברים דרך אמצעי התקשורת ואלה העוברים בתקשורת בין-אישית. אי-ודאות זו נוגעת הן לרמת האינפורמציה האמיתית והן לאינפורמציית הזבל (spam) הזורמת, למשל, באינטרנט. מורכבותן של רשתות התקשורת מבליטה אפוא את פגיעותן, את חשיפתן למסרים מדומים – אותם מסרים שרמת האנתרופיה בהם היא גבוהה יחסית (ע"ע וירוס).

bigstock-26051786 Chicken egg yolk isolated on white background