פוסטמודרניזם (בפילוסופיה)
מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות.
… קיראו עוד
יצירה: אמריקה (ז'ן בודריאר 1986)|בית המרקחת של אפלטון (ז'ק דרידה 1968)|דרידה היהודי (גדעון עפרת 1998)|המצב הפוסטמודרני (ז'ן-פרנסואה ליוטאר 1979)|חנות הטבק [כל חלומות העולם] (פרננדו פסואה 1993)|חקירות פילוסופיות (לודוויג ויטגנשטיין 1953)|כה אמר זרטוסטרא (פרידריך ניטשה 1970)|כוח האמנות (בוריס גרויס 2008)|מילון הכוזרים (מילוראד פאביץ' 1990)|נפתולי בבל (ז'ק דרידה 1990)|סימולקרות וסימולציה (ז'ן בודריאר 1981)|על הוודאות (לודוויג ויטגנשטיין 1986)|פוסטמודרניזם או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר (פרדריק ג'יימסון 1984)|פוסטמודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20 (דוד גורביץ 1997)|פרידה משרוליק -שינוי ערכים באליטה הישראלית (עוז אלמוג 2004)|פרשנות של תרבויות (קליפורד גירץ 1973)|קונטינגנטיות אירוניה וסולידריות (ריצ'רד רורטי 1989)
