פרגמטיקה
Pragmatics
Pragma – מיוונית: פעולה, ניסיון. ענף בבלשנות המתמקד בדובר ובאופן שבו ההקשר של המבע משפיע על ייצור המשמעות. הפרגמטיקה מניחה כי אין להגביל את משמעות המבע הלשוני למשמעות המקובלת של המילים בשפה. יש לבדוק את ההקשר – מערכת האמונות והציפיות שיש למוען ביחס לנמען (ולהפך) – ועל-ידי כך לגלות את משמעות הטקסט. הפרגמטיקה היא היחס בין צורות לשוניות לבין משתמשים לשוניים. היא עוסקת אפוא בטקסט נוסף שאינו נאמר בגלוי, אף כי הוא הציר המרכזי שעליו נתלית המשמעות. בכך מתבדלת הפרגמטיקה משני ענפים גובלים בחקר השפה – הסמנטיקה והתחביר. הסמנטיקה חוקרת את האופן שבו מילים מתייחסות לדברים בעולם; היא מתחקה אחר המשמעות המוצפנת בשפה. התחביר הוא ענף בבלשנות החוקר את המבנים המקשרים בין הצורות הלשוניות.
הפרגמטיקה הוא ענף בחקר השפה המתמקד בסוגיית הידע הסמוי המצוי במבע הלשוני. ידע זה אינו נחשף בניתוח של משמעות המילים בשפה (בכך עוסקת הסמנטיקה) או בניתוח ההקשרים המבניים בין יחידות לשוניות בטקסט (בכך עוסק התחביר). יותר משהיא מתמקדת במה שנאמר, הפרגמטיקה מתחקה אחרי מה שלא נאמר ובכל זאת מהווה נדבך מרכזי בהבנת הנאמר על-ידי הנמען. במילים אחרות, אנו מניחים כי קיים ידע נוסף שנחשף באמצעות ניתוח ההקשר שבתוכו פועל הדובר והאינטרסים הנסתרים שאותם הוא מסרב להביע באופן גלוי. אומר הבלשן ג'ורג' יול (Yule, 1998:4): "ייתכן מצב שבו אומר לעצמי: 'אני שומע את הדוברים, הבנתי את דבריהם, אך אין לי מושג ברור מהו המסר שעבר'". הנה דוגמה:
Her: So – did you?
Him: Hey – who wouldn't?
רוח הדברים תלויה לחלוטין בפרשנות של האירוע המשוער שעליו "נשענים", באופן מובלע, שני הצדדים. שתי מסקנות מתבקשות כאן, והן קשורות לאופייה המיוחד של הפרגמטיקה: (א) משמעויות אינן נקבעות רק במישור הבלשני הטהור; (ב) הפרגמטיקה עשויה להיות שדה מחקר תובעני משום שהיא דורשת מאיתנו לשפוט אנשים, לשער מהם האינטרסים הסמויים שלהם, מהי המסגרת הרגשית של דבריהם ומהם הקונפליקטים או האסוציאציות המזינים אותם – מהו "מרחב המחיה" של דבריהם.
לפרגמטיקה השלכות חשובות על אופנים שונים של ניתוח לשוני הקשורים לאופייה הפסיכולוגי והפרפורמטיבי של השפה. התחומים הקשורים לכך במישרין הם תיאוריית פעולת הדיבור של ג'ון אוסטין (Austin) וג'ון סירל (Searle) וכן אופנים שונים של ניתוח שיחה ושיח. המשותף להם הוא העובדה כי הם אינם בוחנים את השפה כמערכת של כללים פורמליים, אלא כמערכת ביצוע; הם עוסקים בהשלכות החברתיות שיש לדיבור; הדגש הוא על פעולתם הלשונית של הדוברים ועל האופן שבו הם יכולים להשפיע על המציאות באמצעות השפה. סוגים שונים של "דיבור-פעולה" הם פרגמטיים במובהק; לדוגמה, הצהרות המשנות את העולם באמצעות המבע הלשוני, ייצוגים של המציאות מנקודת מבטו של הדובר (דיווח על עובדות, מסקנות, תיאוריות וכדומה), ביטויים אקספרסיביים (הדובר מצהיר על רגשות), הוראות (Directives), הבטחות והתחמקויות (הדובר קושר עצמו לביצוע מסוים בעתיד או מנסה לשחרר עצמו ממחויבות כלשהי) (ע"ע לאנג/פארול).
באופן דומה נוצרת זיקה בין פרגמטיקה לתחום מחקר הקרוי "ניתוח שיחה" (Conversation Analysis). הפרגמטיקה הבין-תרבותית (Cross Cultural Pragmatics) מתמקדת בלימוד הציפיות הרווחות בקרב קהילות (ע"ע תרגום, בתוך מערכת התרבות). אלה הן סכמות התורמות ליצירת משמעויות במהלך השיחה. השיחה נתפסת כבמה שעליה השחקנים מעלים – כל אחד בתורו – את המשחק החברתי. השליטה בשיחה, סדר הדיבור (בו-זמני, דיאלוגי או ליניארי), קובעים את יחסי הכוח בין המשתתפים. השיחה היא מעין כלכלה סימבולית שבה הדוברים משתפים פעולה או נמצאים ביחסי תחרות בשאלת ההון החברתי והסימבולי, הון שמושג באמצעות השליטה ב"תורים" שכל אחד מן המשתתפים "תופס" לעצמו במהלך השיחה. מציאות זו אינה ניתנת לגילוי באמצעות חקר המשמעות של המילה הנאמרת, אלא באמצעות חקר הביצוע הפרגמטי של הדוברים שמנסים לשלוט בהון הרגשי והפסיכולוגי שנצבר בשיחה.
תחום נוסף שבו באה לידי ביטוי הפרגמטיקה הוא "ניתוח השיח" (Discourse Analysis) (ע"ע שיח (ניתוח)). תחום זה מכסה קשת רחבה של תופעות, החל מניתוח מילים כגון "אוהו" ועד לחקר המבנים האידאולוגיים בשיח החינוכי. בהכללה ניתן לומר כי המתודה חוקרת את האופן שבו טקסט בכתב או בעל פה עושה שימוש בהקשר כדי לבטא כוונה (Intention; ע"ע אינטנציונליות). כדי לעסוק בפרגמטיקה של השיח עלינו להתבונן מעבר לצורות ולמבנים הלשוניים של הטקסט; עלינו לתת את הדעת על מושגים כגון רקע פסיכולוגי, אמונות וציפיות המצויות ברקע הדברים. יש להתבונן במחשבתו הפנימית של הדובר או המחבר ביחס לדברים הנאמרים באופן גלוי (זהו מושג "הפָּנים" – Face אצל אירווינג גופמן [Goffman]). כדי לבדוק זאת אנו מנתחים את הידע העומד ברקע הדברים: אנו מבררים את הסכֵמות התרבותיות היוצרות הבניה של המשמעות. חקר השיח הוא אפוא לימוד השפה בהקשר למשתנים החברתיים והפסיכולוגיים המשפיעים על הקומוניקציה.
מכאן לאן?
Jaworski, A. and Coupland, N. 2004: "Speech act: theory and pragmatics", Introduction, in: Jaworski, A. and Coupland, N. (eds.), The Discourse Reader, London and New York: Routledge, pp. 14-19.
Leech, G. N. 1985: The Principles of Pragmatics, New York: Longman.
Levinson, S. C. 1983: Pragmatics, Cambridge, Cambridge University Press.
Searle, J., Kiefer, F. and Bierwisch, M. (eds.) 1980: Speech Acts Theory and Pragmatics (Studies in Linguistics and Philosophy), New York: Springer.
Yule, G. 1998: Pragmatics, Oxford: Oxford University Press.
תאור / מקור התמונה:
https://veryserioso.files.wordpress.com/2014/08/conversation2.jpg