רב-מערכת (תיאוריית ה-)

Polysystem Theory

Benzara - Dominico Wood and Metal Wall Cabinet - Wall Organizers

תיאוריה בלימודי ספרות ובלימודי תרבות החוקרת את הספרות כמערכת סמיוטית כוללת, כשדה אוטונומי בעל מבנה מוסדי הנתון לשינויים פונקציונליים מתמידים. תיאוריית הרב-מערכת, המזוהה עם עבודתו של חוקר התרבות איתמר אבן-זוהר ועם כתב העת הישראלי Poetics Today, מתבססת על הישגיו המחקריים של הפורמליזם הרוסי ומנסה להרחיבם לתיאור מדעי כולל של השדה הספרותי, כחלק בלתי נפרד מרב-מערכת הקרויה "תרבות". תיאוריה זו מצטיינת בנטיותיה האמפיריות ועומדת בניגוד למגמות מטאפוריות והרמנויטיות בחקר השפה, הבולטות בתיאוריות אחרות כגון הדקונסטרוקציה.

נקודת המוצא של תיאוריית הרב-מערכת היא הפורמליזם הרוסי והצ'כי. היא מתבססת על מחקריהם של רומן יאקובסון (Jakobson), יורי לוטמן (Lotman) ואחרים. ישנו גם דמיון בין תיאוריה זו לבין הסוציולוגיה של הטקסט הספרותי מבית מדרשו של פייר בורדייה. במאמרו "בלשנות ופואטיקה" הגדיר יאקובסון (1986) את ייחודה של התקשורת הפואטית (הספרותית) בין שאר אופני התקשורת הלשונית. תיאוריית הרב-מערכת נשענת על המודל שהציב מאמר זה. המודל הקומוניקטיבי המוצע נשען על הרכיבים הבאים: יצרן (מוען-סופר), מוסד (הקשר), רפרטואר (קוד), שוק (ערוץ, מגע), מוצר (מסר, "עבודה"), צרכן (נמען-קורא). קומוניקציה מוגדרת כמעשה מורכב המביא בחשבון את היחס בין הטקסט לבין השפה שבה נעשה שימוש, את עמדת הדובר ביחס לקהל ואת הקשר בין אלה לבין העולם המוצג בטקסט. הרב-מערכת מתארת יחסי גומלין מורכבים והיררכיים בין הגורמים הללו. הפרמטרים המרכזיים הנבדקים הם טקסט קנוני וטקסט לא קנוני, רפרטואר, מוסד הספרות, מערכות ראשוניות ומשניות, מרכז/פריפריה, יציבות ואי-יציבות. תיאוריית הרב-מערכת פיתחה גם מושגים מרכזיים בלימודי התרגום בימינו, וזו אחת מתרומותיה המרכזיות (Even-Zohar, 1978; Poetics Today, 1990).

ראוי להתעכב על שלושה מונחים: מוסד הספרות, מערכת, והתבנית הבינארית מרכז/פריפריה. המונח "מוסד" בתיאוריית הרב-מערכת אין פירושו ארגון או ממסד, אלא מערכת מאורגנת של התנהגויות ושל יחסים המאפיינת את התרבות. מערכת זו מעורבת בייצור, בהפקה, בשיווק ובצריכה של מוצרי תרבות כגון ספרות, אמנות, מוזיקה, קולנוע ותאטרון. המונח "מוסד" מוסב אפוא על מוסדות ממשיים – תקשורת ההמונים, האוניברסיטאות, בתי ההוצאה לאור – וכן על מוסדות במובן הרחב של המילה, כלומר רשתות תרבותיות ושדות שבהם פועלים סוכני תרבות שונים ובהם גם מתרחשת הפעילות הספרותית. תיאוריית הרב-מערכת רואה במוצרי הספרות מוצרים אוטונומיים המיוצרים על-פי הגיונה הטרנספורמטיבי והפונקציונלי של המערכת, ולא רק מוצרי לוואי של כוחות חברתיים כוללים (Shavit, 1989).

מונח מפתח שני הוא "מערכת". מדובר ברב-מערכות סמיוטיות שהן מטבען פתוחות והטרוגניות ועל כן נתונות לשינויים מתמידים הנגרמים מיחסים פונקציונליים מתחלפים בין היסודות בתוך המערכת. יחסים אלה נבחנים הן במישור הסינכרוני והן במישור הדיאכרוני. התיאוריה אינה מתיימרת להתקיים כמודל סינכרוני וסטטי, אלא כמודל הנתון לשינויים ולהיסטים (shifts) מתמידים, הן ביחס לתקופה ההיסטורית והן ביחס לטקסטים אחרים בתקופות שונות. הקו הבולט מוגדר אפוא פוליכרוניה (Polychronia), ריבוי של שינויים דיאכרוניים.

מונח מפתח שלישי הוא התבנית הבינארית מרכז/פריפריה. זהו המתח בין טקסטים קנוניים מהזרם המרכזי לבין טקסטים פריפריאליים לא קנוניים. בהקשר זה נבחנים יחסי הגומלין בין הספרות הפופולרית (ספרות להמונים), הספרות והתרבות העממית והספרות שבעל פה, לבין הספרות הקנונית הממוקמת במרכז. בכל זמן ובכל מקום יכולה הספרות לקיים יותר מקנון אחד (Sheffy, 1990). כן מוצעת חלוקה בין מערכות ראשוניות למערכות משניות. ההבחנה ביניהן קשורה למידת היצירתיות ולכושר ההמצאה שלהן. מערכות ראשוניות מעזות לייצר מודלים של עיצוב ולהציע קודים חדשים לפענוח; מודלים חדשים אלה הופכים עם הזמן לקנוניים. מערכות משניות הן שמרניות יותר. הן נובעות מן המערכות הראשוניות ותרומתן מסתכמת בפיתוח מודלים וקודים קיימים, תוך ייצוג פשטני יותר של המציאות שכבר נוסחה בידי המודלים הראשוניים. (ע"ע תרבות פופולרית).

המודל המוצע בוחן וממפה את החוקים שעל-פיהם פועל הטקסט הספרותי הבודד, בתוך רב-מערכת הכוללת אותו ומסבירה את התנהגותו המיוחדת. הטקסט האינדיווידואלי מקבל אפוא את משמעותו בהקשר לאופן שבו הוא מיישם צד זה או אחר במודל המדעי האוניברסלי, בין שמדובר במערכת הראשונית ובין שמדובר במערכת המשנית. לשון אחרת, הטקסטים הבודדים נחשפים בהתאם למקומם בתוך מערכת כוללת הקרויה מערכת התרבות. זוהי עוצמתו של המודל, אולם מכאן נובעת גם חולשתו. ראשית, המושג "תרבות" מתפרש בתיאוריית הרב-מערכת כמוחלט ואוניברסלי. התיאוריה אינה מכירה מספיק בשוני ובהבדלים המהותיים בין המודלים התרבותיים השונים, אלא אם השוני מוכל ומנוסח מראש בתוך תרבות אחת שהיא מערבית, רציונלית ובינארית (ע"ע רב-תרבותיות). שנית, התיאוריה מתעלמת כמעט לחלוטין מאופיה הכללי של הטקסטואליות שהיא מטבעה פתוחה לאין-קץ ורדיקלית; הטקסט, בתפיסה זו, הוא "סרבן מערכות" מושבע. טקסט כזה מורכב מאוסף של הבדלים, היוצרים דחיות חוזרות ונשנות של משמעותו (ע"ע עונג/הנאה). ההרמנויטיקה והדקונסטרוקציה, שייצגו השקפות אלה, ביקשו לעיין באופיו המטאפורי והפרפורמטיבי של הטקסט הספרותי ולהבליט את קיומו כטקסטואליות זורמת ואינסופית. תיאוריית הרב-מערכת דוחה את העמדה הזו לטובת השאיפה לארגון, לסדר ולקונספטואליזציה מרחיקת לכת של הייצור התרבותי.

מקורות

יאקובסון, ר' 1986: סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה: מבחר מאמרים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

 

Even-Zohar, I. 1978: "The Function of the Literary Polysystem in the History of Literature", in: Even-Zohar, I. and Hruchovski, B. (eds.), Papers in Historical Poetics, Tel Aviv: Porter Institute, pp. 11-13.

Polysystem Studies, Special Issue. Poetics Today, 11.1 (Spring 1990).

Shavit, Z. 1989: "The Entrance of a New Model into the System: The Law of Transformation", in: Eimermacher, K., Grzybek, P. and Witte, G. (eds.), Issues in Slavic Literary and Cultural Theory, Bochum: Brockmeyer, pp. 593-600.

Sheffy, R. 1990: "The Concept of Canonicity in Poly-system Theory", Poetics Today, 11, pp. 511-522.

 

 

תאור / מקור התמונה:

Benzara – Dominico Wood and Metal Wall Cabinet – Wall Organizers

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×