פואטיקה

Poetics

אריסטו, פרוטומה משיש, העתק רומי של יצירה מאת ליסיפּוֹס מסביבות 330 לפנה"ס

(1) שם יצירתו של אריסטו (פואטיקה) – טקסט העוסק במהותה של השפה הספרותית, דן בז'אנרים השונים ומצביע על החיקוי (מימזיס) כעקרון יסוד שלה; (2) ענף בביקורת הספרות החוקר את ייחודה של לשון השירה; (3) תחום מחקר המגדיר את ייחודו של הטקסט הספרותי ביחס למערכות סמיוטיות אחרות; (4) חוקיות אסתטית החוזרת ביצירה או ביצירות מסוימות, וכן אצל יוצר או יוצרים מסוימים, למשל "הפואטיקה של עגנון".

רומן יאקובסון (Jakobson) מגדיר את הפואטיקה כ"חקר הפונקציה הפואטית של הלשון וכחקר אמנות המילה ביחס לפונקציה הפואטית של הלשון וביחס לפונקציה האמנותית של מערכות סמיוטיות בכלל, גם יחד" (יאקובסון, 1986: 33). והוא מוסיף: "הפואטיקה דנה בעיקר בשאלה: מה הופך מבע לשוני ליצירת אמנות, מכיוון שנושאה העיקרי של הפואטיקה הוא ייחודה של האמנות הלשונית לעומת אמנויות אחרות ולעומת סוגים אחרים של התנהגות לשונית, הרי היא ראויה לתפוס מקום ראשי במחקר הספרות" (שם: 138). לצד האינטרפרטציה וההיסטוריה של הספרות, מופיעה הפואטיקה כתחום הפנימי המועדף של המחקר הספרותי.

ואולם, גם יאקובסון עצמו ער לעובדה כי ניתן לעשות שימוש רחב יותר במונח ולא להגביל אותו לתחום הספרות בלבד. ניתן לדבר על פואטיקה כסך התחבולות המאפיינות עשייה אמנותית כלשהי, מעין שפה פנימית של המדיום המתייחסת קודם כול לעצמה. בהגדרה זו ניתן לדבר על הפואטיקה של הצייר, הפואטיקה של המוזיקאי וכן הלאה. הפואטיקה מוגדרת אז כתחום של ביקורת פנימית, המאפשרת לכל מדיום אמנותי להתבונן בסגוליותו באמצעות השפה הפואטית האופיינית לו (Greenberg, [1961] 1992).

הגדרת הפואטיקה כאוסף התחבולות האמנותיות ביצירה מתמקדת בפונקציה הפואטית של השדר. פונקציה זו היא אחת מבין שש הפונקציות המכוננות, לדעת יאקובסון, את מנגנון הקומוניקציה (חמש הפונקציות האחרות הן: הפונקציה האמוטיבית של המוען, הפונקציה הקונַטיבית של הנמען, הפונקציה הרפרנציאלית, הפונקציה הפָאטית [צינור המבע],  הפונקציה המטא-לשונית). הפונקציה הפואטית מצטיינת ברפרנציה עצמית. היא מבליטה את השדר כשדר: צורתו, צבעיו, מבנהו וכדומה. היא מדגישה את תכונותיו המבניות של השדר, שאינן מתייחסות לתכלית כלשהי, אלא אל עצמן, אל סגוליותן האסתטית (ע"ע רפלקסיביות). הפואטיקה, כאמור, היא "אותו חלק של הבלשנות, החוקר את הפונקציה הפואטית ביחס ל'שאר הפונקציות של הלשון'" (יאקובסון, 1986: 146), ומה שמאפיין את הפונקציה הפואטית הוא התמקדותה בעצמה ובאופי הרב-משמעי של השדר (ע"ע פוליסמיות). עם זאת ברור כי גם על-פי תפיסה זו, הפואטיקה מצייתת לחוקים הסטרוקטורליים הכלליים של הבלשנות. החופש היחסי, הכרוך בריבוי המשמעות של השפה, מתאפשר רק במסגרת החוקיות הכללית (ע"ע נשגב/יפה).

בגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית הפואטיקה הופכת למונח פתוח המציין רב-משמעיות וריבוי מוקצן. ריבוי זה אינו מוגבל עוד לפונקציה הפואטית של השדר, אלא חל על כל סוג של כתיבה במובן הדרידיאני (Écriture). הכתיבה מתאפיינת בגלישה מתמדת של המרכיבים האסתטיים (קרי המסמנים) לכל שטח אפשרי של המבע. כלומר הפואטיקה איננה עוד רק תכונה המבדילה בין הלשון הפואטית לבין לשונות אחרות, כי אם התכונה הבסיסית של ה"כתיבה" כהליך המייצר ערכים ומשמעויות נזילות.

 

מקורות

אריסטו, 1972: פואטיקה, תרגום: מ' הק, תל אביב: מחברות לספרות.

— 1977: פואטיקה, תרגום: ש' הלפרין, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן והקיבוץ המאוחד.

— 2002: פואטיקה, תרגום י' רינון, ירושלים: מאגנס.

יאקובסון, ר' 1986: סמיוטיקה, בלשנות, פואטיקה מבחר מאמרים, עורכים: א' אבן-זהר וג' טורי, תל אביב: המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר והקיבוץ המאוחד.

Greenberg, C. [1961] 1992: "Modernist Painting", in: Harrison C. and Wood P. (eds.), Art in Theory 1900-1990, An Anthology of Changing Ideas, Oxford: Blackwell.

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

אריסטו, פרוטומה משיש, העתק רומי של יצירה מאת ליסיפּוֹס מסביבות 330 לפנה"ס

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×