ייעוץ פילוסופי

Philosophical Consulting

"[הפילוסוף] דורש וחוקר אגב טרחה מרובה בשאלה: אדם – מהו?"

אפלטון, כתבי אפלטון, כרך שלישי, עמ' 127.

שיטת טיפול המבוססת על דו-שיח פילוסופי. דיון בסוגיות יסוד בתחומי האתיקה, תורת ההכרה והפנומנולוגיה, במטרה להפקיד ביד הפרט כלים להבנת האידאות המרכזיות המניעות אותו והמעניקות משמעות לחייו. הפילוסופיה המסורתית של אפלטון, של אריסטו ושל פילוסופים אחרים בתקופה הקדומה שאפה להורות את האמת ולשמש תורה של אורח חיים, אולם במאות השנים האחרונות פחתה השפעת הפילוסופיה על החיים ורישומה ניכר בעיקר באקדמיה. הייעוץ הפילוסופי בימינו מבקש לחדש מסורת עתיקת יומין בגרסה שונה. שיטת ייעוץ זו מבקשת לסייע לפרט להצמיח מתוכו הבנה של מצבו, לאפשר לו לבחון את חייו באמצעים פילוסופיים ולא פסיכולוגיים, לעסוק בסוגיות מתחום המוסר ולהתבונן בשאלות קיומיות כגון אהבה ומוות ובמושגים הרלוונטיים לעיצוב השקפת עולמו. באמצעות כלי חשיבה פילוסופיים, כגון ניתוח מושגים ונושאים, חקירה פנומנולוגית ובחינה ביקורתית, חושף הפרט את תפיסת החיים שעל-פיה הוא פועל. חשיפה ביקורתית זו מאפשרת שינוי.

גישת הייעוץ הפילוסופי, שאפשר לכנותה גם פסיכותרפיה פילוסופית, החלה לפעול בגרמניה ב-1982. מרכזים נוספים הוקמו בהולנד, בקנדה, בארצות הברית, בדרום אפריקה, בישראל ובמקומות נוספים. הייעוץ הפילוסופי שונה מהפסיכותרפיה הקלאסית במערכת היחסים בין המטפל למטופל, במטרת המפגשים ובתוכני השיחות. בגישות פסיכותרפיסטיות שמרניות, מודל היחסים הוא של מטפל-מטופל. המטפל מאבחן את המטופל על-פי תסמינים, ובעזרת תיאוריות ושיטות שונות הוא מנסה להחזירו לקו הבריאות או הנורמליות. בייעוץ הפילוסופי, לעומת זאת, היחסים הם בין יועץ ללקוח, ואין בהכרח אחיזה בתאוריה או בשיטה. אין כוונה לגלות אמיתות כלשהן על בעיותיו של הלקוח המתייעץ, אלא להבהיר באופן ביקורתי את הנושאים שעמם הוא מתמודד ולבחון את הנחות היסוד שלו. גישת הייעוץ הפילוסופי, כך נטען, הולמת את רוח התקופה: לא עוד התאמה של הפרט לתבניות הנכפות עליו, אלא צריכה יזומה ואישית בכל מישורי החיים, החל במוצרים וכלה בשירותי בריאות הגוף והנפש (Mace, 1999).

על ההבדלים בין הפסיכותרפיה על צורותיה השונות לבין החקירה הפילוסופית אפשר ללמוד ממאמרו של סטיבן סגל (Segal), "משבר משמעות: ייעוץ פילוסופי ופסיכותרפיה" (Segal, 1995). המאמר עוסק במשבר האקזיסטנציאלי שעבר הסופר לב טולסטוי כשלא מצא עוד תכלית לחייו ולא ראה טעם בשליחותו כסופר. סיגל סבור שלוּ היה פסיכואנליטיקאי מתמודד עם המשבר, הוא היה עוסק בהיסטוריה הנפשית של טולסטוי ומתמקד בחשיפת הקונפליקטים המודחקים של ילדותו המוקדמת, אולם יש להניח כי היה מסרב לדון במשמעות האקזיסטנציאלית של המשבר. התעקשותו של טולסטוי לקשור את מצוקתו למשמעות חייו היתה מתויגת בידי הפסיכואנליטיקאי כהתנגדות או כקונפליקט נוירוטי, שבו האדם נקרע בין התנגדות לבין חיפוש אחר תשוקה או הנאה. על-פי הגישה הפסיכואנליטית, המאבק בין משיכה לדחייה מתגלם בהסתרה, שאחד מביטוייה הוא הכחשה. כדי ליישם גישה זו על המשבר של טולסטוי, היה הפסיכואנליטיקאי מפרש את החרדה שלו במושגים של משיכה ודחייה ומדבר על תשוקה הגוררת הכחשה, דיכוי וצורות התגוננות אחרות. הייעוץ הפילוסופי גורס אחרת: הוא מניח כי המשבר של טולסטוי נובע ממקום אחר, וכי הוא קשור לשאלה אם וכיצד איבד את המפתח למשמעות חייו, ואם כן, האם יצליח להשיגו מחדש. המשבר נבע אפוא מאובדן היכולת ליהנות, לממש את עצמו או למצוא אושר בעצם הציפיות מן החיים.

פילוסופים אקזיסטנציאליים רבים עסקו בשאלת חוסר הטעם וחוסר המשמעות שטרדה את מנוחתו של טולסטוי. סארטר (Sarter) כינה זאת בחילה, קאמי (Camus) כינה זאת אבסורד, והיידגר (Heidegger) ראה בכך חרדה. המשותף לכולם היה תיאור של אדם המגיע באופן פתאומי למצב של זרות. שום דבר במציאות אינו נראה עוד מוכר, אף-על-פי שבפועל דבר לא השתנה. החרדה היא תחושה של זרות בסיסית בעולם, תחושת אי-נוחות, ללא סיבה מסוימת. זוהי חוויה מסתורית ומוזרה המבטאת ניתוק מן העולם. טולסטוי פנה אפוא לבחון את הנחות היסוד שלו. סיגל, בעקבות היידגר, מאפיין את המהלך כדֶסטרוקציה: תהליך פילוסופי המוביל מן החרדה אל הנחות היסוד המכוננות את תרבותנו. הדסטרוקציה מפרקת את המסורת התאורטית של ההווה, מאפשרת לשוב אל השורשים, לחזור אל המסורות שעיצבו את ערכיו ואת אמונותיו של האדם, לבחון אותן ולא לקבלן כמובנות מאליהן. היידגר טוען, לדוגמה, שגילויה מחדש של הנצרות בידי טולסטוי נעשה מתוך חרדה שהובילה לבחינת ההנחות והאינטואיציות שלו.

לדברי ברטרנד ראסל (Russel), הפילוסופיה הבליטה מאז ומתמיד שתי גישות שנטו לפלוש זו לתחומה של זו. האחת ביקשה לראות בפילוסופיה תאוריה על טבע האדם, ואילו האחרת ראתה בפילוסופיה הצעה פוליטית-מוסרית להתבוננות בחיי האדם: הצורה הטובה והראויה ביותר לחיות את החיים. הניסיונות להפריד בין שתי הגישות נחלו כישלון והולידו חשיבה מבולבלת (Russel, 1961). בהתאם להבחנה זו, הייעוץ הפילוסופי מצדד בגישה השנייה ורואה בה פרקטיקה שימושית שנועדה לקרב את המתייעץ לדגם מסוים של הראוי והטוב המתאים לחייו (Hadot, 1993; Lahav and Tillmans, 1995). הייעוץ הפילוסופי עוסק בעיקר בשאלה האתית של החיים: מה עליי לעשות בחיי?

הפילוסופיה יכולה לתפקד כמכשיר תרפויטי בדרכים רבות. חלקן נחשפו בפילוסופיה הסוקרטית, שראתה בהתפלספות דרך להשגת הטוב המוחלט הנופל בחיקה של נשמה מוארת. ואכן הניתוח הפילוסופי מביא לעתים להתעלות, להארה או לקתרזיס ומעורר הקשבה ותמיכה. הן אפלטון והן אריסטו גרסו כי אפשר לראות בפילוסופיה פרקטיקה המשפרת את החיים באופן מוסרי ותורמת לאושרו של האדם. מגמה זו ניכרת במיוחד בתורת הקתרזיס המופיעה בפואטיקה של אריסטו. הקתרזיס הוא מנגנון פסיכולוגי, אולם הוא משורטט באמצעות תבנית פילוסופית המגייסת אותו לטובת צורות מועדפות של חיים פוליטיים מוסריים.

בניגוד לאריסטו ולאפלטון, ויטגנשטיין (Wittgenstein) אינו רואה בפילוסופיה מכשיר לבירור האמת, אלא התנהגות לשונית העומדת כל העת לחקירה. לדידו, הפילוסופיה היא סוג של פסיכולוגיה: צורה מסוימת של עשיית דברים בעולם, מתוך הבנת הדקדוק המשתנה העומד ביסוד עשייה זו (ע"ע משחקי לשון). הנחתו כי יש קשר בין צורות של שפה לבין צורות של חיים יכולה לשמש מנוף רעיוני המאתגר את הייעוץ הפילוסופי. באשר לעולם העתיק, הקִרבה בין תרפיה לפילוסופיה נגלית גם באקזיסטנציאליזם. בדומה לאקזיסטנציאליזם, גם הייעוץ הפילוסופי מתמקד בזירה של חיי היומיום ומעדיף אותה בבירור על פני כללי התנהגות אוניברסליים ועקרונות כלליים. גישה זו בולטת בפילוסופיה של קירקגור ושל היידגר. האחרון אף מציע תרפיה ייחודית – תרפיה אקזיסטנציאלית-פילוסופית – המתמקדת בהיות שם, בתוך העולם. עיקרה של תרפיה זו, המכונה Daseinanalysis, הוא התמודדות עם מצב של חרדה בסיסית הכרוכה בריק ובמוות, כבסיס להעצמה אישית ולהבנה של העולם.

הייעוץ הפילוסופי שואב ממסורת ארוכה הרואה בפילוסופיה פרשנות אפשרית של דרך חיים. מסורת זו הגיעה לשיאה בפילוסופיה של היידגר ושל קרל יספרס (Jaspers) ובתורת הלוגותרפיה שפיתח ויקטור פרנקל בספרו  האדם מחפש משמעות ([1946] 1981). הרעיון הוא כי יש לפרק את המציאות הקיומית של הפרט לרכיביה, לבקר את מקורותיה ואחר-כך לכונן תודעה שלמה יותר, המתמודדת מחדש עם המציאות בעקבות חוויית הייעוץ. הייעוץ הפילוסופי מבליט את היסוד הדיאלוגי ומתייצב מול המציאות האישית ללא תאוריה או משנה נוקשה. הוא תר אחר שאלותיו הקיומיות, הייחודית והאינטימיות של המתייעץ.

לסיום, ייחודה של הפסיכותרפיה הפילוסופית טמון בארבעה מישורים:

  • הפיכת הפילוסופיה לפרקטיקה המדריכה את הפרט בדרך שבה יבחר את נתיב חייו.
  • הייעוץ הפילוסופי הוא חלק בלתי נפרד מן החיפוש אחר רוחניות חדשה, ולכן – אף-על-פי שהיועצים שואלים לכאורה שאלות קשות – הוא נקשר לעתים לאופנה הרוחנית של העידן החדש, שתמציתו היא פינוק האני וסיפוקו. בכך הוא מעיד על המשבר שחל ברוח הפילוסופית בעקבות השפעתו של הפוסטמודרניזם. הפילוסופיה שוב אינה תרה אחר מושגים טהורים, המבקשים לשרטט תמונה של מציאות אמיתית, אלא מסתפקת בתפקיד ביצועי והתנהגותי שנועד לשפר באופן מעשי את חייהם של המתנסים בייעוץ. במובן זה הייעוץ הפילוסופי הוא חלק מסגנון חיים המציע מגוון טיפולים לשיפור ההרגשה האישית ולחיי אושר.
  • הממשק בין פילוסופיה לפסיכותרפיה מדגיש את השינוי שחל גם בתחום הפסיכולוגיה. לאחר ניסיונות פוזיטיביסטיים מאומצים במהלך 150 השנים האחרונות ניכרת הנטייה לחזור אל השילוב הישן בין פילוסופיה לפסיכולוגיה, שילוב שממנו ניסה המודרניזם לברוח כאשר ביסס את הפסיכולוגיה כדיסציפלינה עצמאית.
  • הייעוץ הפילוסופי הוא עדות לנטייה האינטלקטואלית הרווחת לעסוק במציאות מנקודת מבט בינתחומית המטשטשת את הגבולות בין הדיסציפלינות השונות. זוהי העדפה מובהקת של ההטרוגני, המרובה והפרטי על פני ההומוגני, המצומצם והכללי.

מקורות

אפלטון, 1975: כתבי אפלטון, כרך שלישי, תרגום: י"ג ליבס, ירושלים ותל אביב: שוקן.

פרנקל, ו' [1946] 1981: האדם מחפש משמעות, ממחנה הריכוז לאקזיסטנציאליזם, תרגום: ח' איזק, תל-אביב: דביר. 

 

Hadot, P. 1993: Philosophy as a Way of Life, London: Routledge.

Lahav, R. and Tillmans, M. (eds.) 1995: Essays on Philosophical Counseling, Lanham, MD.: University Press of America.

Mace, C. (ed.) 1999: Heart and Soul: The Therapeutic Face of Philosophy, London and New York: Routledge.

Russel, B. 1961: The History of Western Philosophy, London: George Allen and Unwin.

Segal, S. 1995: "Meaning Crisis: Philosophical Counseling and Psychotherapy", in: Lahav, R. and Tillmans, M. (eds.), Essays on Philosophical Counseling, Lanham, MD.: University Press of America, pp. 101-119.

תאור / מקור התמונה:

The Death of Socrates, oil on canvas, painted by Jacques-Louis David in 1787

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×