ריבוי

Multiplicity

"חַיָבִים אֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי-חָכְמָה לִהְיוֹת חוֹקְרֵי דְּבָרִים רַבִּים מְאֹד".

היראקליטוס, בתוך: היראקליטוס ופארמנידיס, עדויות ופרגמנטים, 38#, עמ' 83.

"אֶל אוֹתָם נְהָרוֹת אָנוּ נִכְנָסִים וְאֵינֶנּוּ נִכְנָסִים".

היראקליטוס, בתוך: היראקליטוס ופארמנידיס, עדויות ופרגמנטים, 49#, עמ' 90.

בתרבות זמננו, הן הריבוי (Multiplicity) והן הריק (Void) זוכים ליוקרה חדשה; למעשה הם שני צדדיו של מטבע אחד. הריבוי מתאפיין באופן חשיבה מולטי-ליניארי, המציע קישוריות פתוחה בין אגפיו. מצב של ריבוי אינו מאפשר לכונן מבנה הנוצר בעקבות מכנה משותף בין חלקיו. הריבוי הוא שיטת חשיבה שאינה חותרת לשעתק את עצמה, אלא עוסקת בתהליכים של בֵינִיות (in-betweeness). היא אינה יוצרת מבנים, אלא מתמקדת בתהליכי היעשוּת (becoming). הריבוי משתלב במצבי אי-קביעות הרווחים בתרבות. מונח מרכזי בפילוסופיה של ז'יל דלז (Deleuze).

ריבוי נוצר כאשר קודים ושיטות חשיבה, שחלק מרכיביהם אינם מתיישבים עם רכיבים אחרים, מונחים אלה לצד אלה. הריבוי מתאפיין בהטרוגניות, הבאה על חשבון תכונות אחרות כגון צמצום והתכנסות, אינטגרציה והומוגניות, המאפיינות את התרבות הקלאסית והמודרנית. מטרתו של השיח, אומר הפילוסוף ריצ'רד רורטי (Rorty), איננה התכנסות, רדוקציה וצמצום של איברים, כי אם שגשוג, ריבוי ופוריות של אופני הייצוג. אויבו של הריבוי הוא האחד, השלם – האובייקט הסגור שאינו חסר דבר.

לדברי הפילוסוף ז'יל דלז, הריבוי נוצר מן הניגוד בין שתי שיטות חשיבה: השיטה הליניארית והשיטה הריבויית המולטי-ליניארית (Multi-Linear System). החשיבה הליניארית היא נקודתית, רפרודוקטיבית, קישורית ורוויה בזיכרון (Mnemonic System) – שיטה הנוטה להטמיע זיכרונות וליצור רצף שלהם. התצלום יכול לשמש דוגמה לשיטה מעין זו. השיטה הליניארית יוצרת מבנה טריטוריאלי בעל התחלה, אמצע וסוף (Deleuze, 1993). השיטה הריבויית, המולטי-ליניארית, לעומת זאת, יוצרת אינסוף חיבורים בין רכיביה. היא אינה חותרת למבנה או למכנה משותף; היא אינה מטפחת את הזיכרון כי אם את השכחה; היא אינה חותרת להכפיל עצמה ואינה ממוקמת מבחינה טריטוריאלית, אלא נוטה לדה-טריטוריאליזציה. שיטה זו מבליטה תהליכי ביניים שאינם שואפים למוצר מבני מוגמר. הדוגמה שדלז מביא היא צורת האינטרמצו של המלחין רוברט שומן. האינטרמצו, המתאפיין באנטי-מבנה, נשאב כביכול אל הפניקה. דוגמה אחרת היא תנועת הגלישה והקישוריות המקרית באינטרנט. דוגמה נוספת היא מערך הכניסות והיציאות באולמות בתי המשפט ברומן המשפט של קפקא (1992). מערך זה קושר בין הסמוך לרחוק; הורס אפשרות לשיטתיות המבוססת על מערך לוגי של מרחב/זמן.

הריבוי נקשר לשני ממדים נוספים: עוצמתיות אקספרסיבית מצד אחד ומערך של מכונות תשוקה מצד שני. המונח האחרון מתאר מבנה המייצר מוצרי תשוקה מאוסף הפרגמנטים המוכלים בתוכו. האינטנסיביות והעוצמתיות של התשוקה נקשרות לתהליכים מטאפוריים שאותם מכנה דלז בשם "היעשות חיה" (becoming animal). מטאפורה זו קושרת בין העוצמתיות של הריבוי לבין הפיכת האינדיווידואל לחיה בתוך עדר. כל חיה שייכת במהותה ללהקה ולכן מייצגת בטבעה את הריבוי (Deleuze and Guattari, [1980] 1987: 245-299). "להקה" פירושה ניתוק, דה-טריטוריאליזציה, פריצת רצפים, שחרור. מצבים של היעשות הם מצבים של פירוק מולקולרי השואפים אל האנומלי. היעשות היא אפוא התנסות בגבוליות עצמה. גבוליות זו מזוהה עם תנועת הריבוי של הלהקה והיא מנוגדת למושג הבית המתוחם ול"חיות בית אדיפליות", חיות מואנשות הדרות בתוכו, כגון "הכלב שלי", "החתול שלי" וכדומה. סוג אחר הן "חיות מדינה" המייצגות את הממד המיתי, הארכיטיפי, המבליט מיון וסיווג. החיות בדרגה השלישית, חיות הלהקה, אין להן דבר עם הקבוצות הקודמות. כאן מדובר בתנועה של תשוקה שאין לה גבול ותצורה.

הריבוי מאפיין מצבים של אי-היקבעות (Indetermincy) ואי-ודאות בימינו, אולם שורשיו נטועים כבר בעולם העתיק. זנון היווני סבר למשל כי האחדות יסודה בריבוי וכי הדבר יכול להופיע בו- זמנית כזהה לעצמו וכדבר אחר, כעצמו וכזולתו גם יחד. קרטילוס, שהיה מורו של אפלטון, לא יכול היה לומר על שום דבר שהוא ישנו או לכנותו בשום שם אחר, מאחר שאותו שם עשוי היה לעוצרו בהווייתו. אריסטו, עפ"י היראקליטוס, מסכם נטייה פרדוקסלית זו כשהוא גורס: ""הַמְּנֻגָּד מִתְלַכֵּד וּמִן הַמִּתְפָּרְדִים הַהַתְאָמָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר" (8#, אצל שקולניקוב, 1988: 66). היראקליטוס עצמו הוא שטבע את האמרה הידועה: "עַל הַנִּכְנָסִים לְאוֹתָם הַנְּהָרוֹת, זוֹרְמִים מַיִם אֲחֵרִים וְשׁוּב אֲחֵרִים" (12#, שם: 69).

ההתבוננות הריבויית ממצה את משמעותה באמצעות המופע, ההופעה, ההצגה הרב-קולית. דוגמה להתבוננות רב-קולית נמצא בכתיבתו של ניטשה ובתיאוריות הפוליפוניות של מיכאיל באחטין. אצל ניטשה הכתיבה (E'criture) הופכת לשיח קרנבלי, משעשע, סאטירי ופילוסופי, הלועג דרך קבע להומוגניות של עצמו וממליך תחתיו את העוצמה, הריבוי והשפע. ריבוי אנציקלופדיסטי אופייני גם לספרות בת זמננו. דוגמאות המופת הן בובאר ופקושה (פלובר, [1881] 1997), יוליסס (ג'ויס, 1999), "טְלֶן, אֻכְּבַּר, אוֹרבִּיס, טֶרטיוּס" (בורחס, [1944] 1998), החיים הוראות שימוש (ז'ורז' פרק, [1978] 2005), הדברים (פרק, 1997) ועוד. יצירות אלה, כפי שמעיר איטאלו קאלווינו (Calvino, 1998), הן פנטזיות של פרטים, דיגרסיות אינסופיות הנוטלות לעצמן חירות כדי לתאר את החורג מהגיאומטריות הרציונלית. מבחינת המרחב, הריבוי מצטיין בהשטחה: המישור של אלף הקווים האדישים (זו המטאפורה המופיעה אצל דלז וגואטרי באלף מישורים, Deleuze and Guattari, [1980] 1988; דעואל-לוסקי, 2007).

יצירתו של קאלווינו, הערים הסמויות מעין (1984), יכולה לשמש דוגמה לריבוי מעין זה: הספר בנוי טקסטים קצרים ופרגמנטריים המציירים עירוב של ערים וירטואליות וערים ממשיות. ואולם ערים אלה, המשורטטות בשיחות בין קובלאי חאן לשליחו מרקו פולו, אינן מספקות את הסחורה: סדר ליניארי, לוגי והיררכי של אפשרויות. האדם פוגש את העולם כהיפרטקסט חסר מבניות; הוא מוזמן לבצע בו קישורים ככל העולה על רוחו. מאחורי האותות והסימנים מצויים תמיד מבוכים והבדלים, החשופים לפרשנות בלתי פוסקת. ומהי אותה פרשנות אינסופית של העולם אם לא התהום של האין?

 

"החאן הגדול הסתכל והתרכז במשחק

אלא שעכשיו חמקה ממנו מטרתו של המשחק.

כל משחק מסתיים בזכייה או הפסד:

אבל זכייה במה? הפסד של מה? מהו באמת הפרס?" (שם, 188)

ב-16 בינואר 1852 כתב גוסטב פלובר (Flaubert) לידידתו האינטימית לואיז קולה (Collet), "מה שנראה לי יפה, מה שהייתי רוצה לכתוב, הוא ספר על לא-כלום. ספר נטול כל סעד חיצוני, שישא את עצמו מתוקף הכוח הפנימי של סגנונו" (פלובר, [1852] 1999: 48).

מקורות

בורחס, ח"ל [1944] 1998: "טְלֶן, אֻכְּבַּר, אוֹרבִּיס, טֶרטיוּס", בתוך: בדיונות, תרגום: י' בורונובסקי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 31-15.

ג'ויס, ג' 1999: יוליסס, תרגום: י' רנן, תל אביב: מחברות לספרות.

דעואל-לוסקי, ח' 2007: הקדמה לפילוסופיה של פני השטח: שמונה סוגיות בפילוסופיה של פריז, תל אביב: רסלינג.

פלובר, ג' [1881]  1997: בובאר ופקושה, תרגום: י' קנז, תל אביב: עם עובד.

— [1852] 1999: מכתבים ללואיז קולה, תרגום: ד' מנור, תל אביב: המעורר.

פרק, ז' 1997: הדברים, תרגום: ד' דאור, תל אביב: בבל.

— [1978] 2005: החיים הוראות שימוש, תרגום: ע' בסוק, תל אביב: בבל.

קאלווינו, א' 1984: הערים הסמויות מעין, תרגום: ג' שילוני, תל אביב: ספרית פועלים.

קפקא, פ' 1992: המשפט, תרגום: א' כרמל, ירושלים ותל אביב: שוקן.

שקולניקוב, ש' 1988: היראקליטוס ופארמנידיס: עדויות ופרגמנטים, ירושלים: מוסד ביאליק. 

Calvino, I. 1998: Six Memos for the Next Millenium, Cambridge, MA.: Harvard University Press.

Deleuze, G. 1993: "What is Multiplicity", in: Boundas, C. V. (ed.), The Deleuze Reader, New York: Columbia University Press.

Deleuze, G. and Guattari, F. [1980] 1988: A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia, trans. B. Massumi, Minneapolis: Minnesota University Press, pp. 232-349.

 

 

תאור / מקור התמונה:

Photographer: Allen Roney

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×