טקסטואליות
Textuality
במובן המצומצם, הטקסטואליות חלה על הישות החומרית-מילולית של אובייקט ספרותי. במובן זה היא מתייחסת לעובדה שטקסט ספרותי עשוי ממילים, כלומר מישויות חומריות השונות במהותן ממושגים מופשטים. במובן הרחב, כפי שהתקבל בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית, טקסטואליות היא הקריאה של המציאות כמערכת סגורה של סימנים. הטקסטואליות מתארת את זיקות הגומלין בין טקסטים ורבליים, חזותיים וצליליים. היא חותרת תחת אחדותו ומעמדו האוטונומי של האובייקט האסתטי.
הטקסטואליות חותרת תחת ההנחה כי השפה יכולה לייצר משמעות קבועה בעולם הממשי, העולם המצוי מחוץ להתנסות הלשונית או האמנותית. כך הופכת הטקסטואליות להתנסות רב-כיוונית – בשדות משמעות שונים – המתרחשת בתוך תהליך הקריאה של הטקסט. הקריאה הופכת אז לתהליך פרשני העוסק בדחיית המשמעות הסגורה של הטקסט (Derrida, [1967] 1976) (ע"ע הרמנויטיקה ;
השיטות הטקסטואליות קוראות תהליכים היסטוריים ופוליטיים, או יחסים בין-תרבותיים, קודם כול כמערכות של סימנים (La Capra, 1983). בשעה שאנו מתבוננים בתיאוריות של טקסטואליות, בולטת מרכזיותם של הוגים כמישל פוקו ([1969] 2005), אדוארד סעיד ([1978] 2000), רולאן בארת ([1973] 2004) וז'ק דרידה. כל אחד מהם, לשיטתו, מציע תאוריה של סימנים, המתחילה בחקר השפה אך גם משפיעה באופן רדיקלי על תיאור המציאות החברתית, הפוליטית והתרבותית. חקירת האופנים ההטרוגניים של יצירת משמעויות מאפשרת להם להציג תיאור אלטרנטיבי של תהליכים היסטוריים ומוסדיים או של תופעות רב-תרבותיות מורכבות. אלה הופכים אובייקט לפענוח, תוך דחיית ההנחה כי מדובר ב"עובדות" המשקפות את המציאות.
ניתן אפוא לומר כי הטקסטואליות מניחה שאין הצדקה להפרדה המקובלת בין המילים (או ה"טקסט") לבין "העולם". המילים והטקסטים משפיעים על העולם ויוצרים הבניה של משמעויותיו. כל שלל "העובדות" וה"נתונים" נתפסים כתהליך מורכב של יצירת משמוע, שאותו יש לפענח. ועוד: הסובייקט הקורא בטקסטים של התרבות הוא חלק בלתי נפרד מאותה תרבות עצמה; התופעה התרבותית-לשונית המכונה תקינות פוליטית, למשל, מבוססת על הנחה זו. כך הופכת הקריאה של הטקסט לקריאה עצמית, המודעת לתהליכים הסובייקטיביים המכוננים אותה (ע"ע רפלקסיביות). במובן זה, המונח טקסטואליות חותר לפירוק הסובייקט (הקורא, הכותב), תוך העמדת היחס ביניהם על רצף דינמי, המחבר, מפרק ומרכיב מחדש שיטות סימון משתנות.
יש לציין בנוסף כי המונח טקסטואליות מכיל בתוכו גם את המונח אינטרטקסטואליות, המציע קריאה הדדית וזיקת גומלין רדיקלית בין טקסטים שונים בתרבות (Kristeva, 1980). בעולם פוסטמודרני, שבו המציאות כבר עברה תהליך עמוק של קידוד, מסייעת המתודה הטקסטואלית לפענוח ביקורתי של ים הסימנים שמסביב.
מכאן לאן?
מקורות
בארת, ר' [1973] 2004: הנאת הטקסט, וריאציות על הכתב, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.
סעיד, א' [1978] 2000: אוריינטליזם, תרגום: ע' זילבר, תל אביב: עם עובד.
פוקו, מ' [1969] 2005: הארכיאולוגיה של הידע, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.
Barthes, R. 1977: "From Work to Text", in: Image, Music, Text, trans. S. Heath, London: Fontana Press, pp. 155-164.
Derrida, J. [1967] 1976: Of Grammatology, trans. G. C. Spivak, Baltimore and London: The Johns Hopkins University Press.
Kristeva, J. 1980: Desire in Language: A Semiotic Approach to Literature and Art, L. S. Roudiez (ed.), trans. T. Gora, A. Jardine, and L. S. Roudiez, New York: Columbia University Press.
La Capra, D. 1983: Rethinking Intellectual History: Texts, Contexts, Language, Itaca: Cornell University Press.
תאור / מקור התמונה:
L'œuvre Traverses, boulevard Léon-Bureau, d'Aurélien Bory – franck tomps