שני זרמים עיקריים נקשרים למושג "דטרמיניזם טכנולוגי". הזרם הראשון, מבית היוצר של מקלוהן, טוען כי השפעת אמצעי תקשורת ההמונים אינה נובעת מהמסרים העוברים דרכם, אלא מטבעו של המדיום עצמו. הגישה השנייה, זו של הרולד איניס (Innis, 1964), הדגישה את הנגישות המשותפת של בני אדם לאמצעי התקשורת כגורם בעל השפעה מכרעת על הסדר החברתי.

את אופני התפיסה שמכתיבים אמצעי התקשורת ייחס מקלוהן לתכונותיו של כל מדיום בהקשר למערך החושים של האדם (כספי, 1993). הוא הבחין בין שני סוגי מדיה, חמה וקרה, הנבדלים זה מזה במישור המעורבות של הנמען בצריכתם. מדיום קר הוא מדיום המעניק כמות זעומה של מידע, ועל כן מצריך מעורבות גבוהה יחסית מצד הנמען בפענוח המסר. "לעומת זאת, אמצעי תקשורת חמים אינם משאירים לקהל הרבה מה למלא או להשלים. באמצעי תקשורת חמים רמת ההשתתפות היא נמוכה" (מקלוהן, [1964] 2003: 32). לשיטתו של מקלוהן, טכנולוגיות לעולם אינן ניטרליות. הן משנות את חושינו ואת יחסנו לחלל ולזמן ומשפיעות על פעולות הגומלין שלנו עם העולם.

על-פי גישתו של איניס, השפעת הטכנולוגיה נובעת מניידותה, מהסימולטניות שלה, מדיוקה ומיכולתה להופיע בהעתקים רבים. איניס מבחין בין אמצעי תקשורת הפועלים לאורך ציר של זמן לבין אלה הפועלים במרחב. לדידו, אמצעים ניידים מאפשרים להתגבר על מרחק פיזי, בעוד שאמצעי תקשורת ניידים פחות ומתכלים פחות מקשרים בין דורות לאורך זמן (שנער, 1996). איניס ראה את תפקידן המכריע של טכנולוגיות התקשורת בהתפתחויות היסטוריות אלה.

לגישת הדטרמיניזם הטכנולוגי צמחו מתנגדים רבים. המרקסיזם רואה בדטרמיניזם הטכנולוגי גישה נאיבית, וטוען כי הטכנולוגיה אינה ניטרלית; התפתחותה והשלכותיה הן תוצר של האינטרס הקפיטליסטי. אחרים רואים בה גישה תרבותית גורפת מדי המתעלמת מגורמים רבים, חשובים לא פחות, כגון הפרשנות הניתנת לטקסטים ולמסרים. עם זאת, גם בראשית המאה ה-21 הדטרמיניזם הטכנולוגי תופס מקום מרכזי בשיח על תקשורת. עידן התפוצצות המידע, שהפך את הטלוויזיה ואת האינטרנט למתווכי מציאות מרכזיים, הביא להתעניינות מחודשת בדטרמיניזם הטכנולוגי. כך, יש הנשענים על גישה זו בהתייחסותם לסביבה החברתית, ויש העושים זאת כדי להסביר תופעות מרכזיות בספֵרה הציבורית והפוליטית (ע"ע אובדן הילדות ; טלפוליטיקה).

NBC NEWS 2013 Luca Bruno /AP chael Sohn/AP