שִׁחזור
Reenactment
יצירה מחדש, הדמיה. הבניה מחודשת של סדר דברים כלשהו, בדרך כלל של מה שיצא משליטה ודורש תיקון. השחזור מניח שאפשר להתחקות אחר הסיבה האמיתית, ליצור מחדש את סדר האירועים המשוער, להחיות את העבר בצורה אמינה ומדויקת. פרקטיקה שכיחה בתקשורת, במשפט, באמנות ובתחומים נוספים. טקס חברתי מוסכם שנתמך בטכנולוגיה משוכללת ונועד לעורר תחושת אמון ושליטה באמיתי. ריטואל הכרוך במאמץ להשיב את הסדר החברתי על כנו.
ביולי 1996 התרסק אל תוך מימי לונג איילנד מטוס TWA בטיסה 800 זמן קצר לאחר שהמריא מניו יורק לפריז. כל 230 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו בהתרסקות. במאי 1997 התבשר העולם על סיומו של מבצע יקר ומורכב לשחזורו המלא של המטוס, שחזור שיזמה סוכנות הבילוש הפדרלית, ה-FBI. בעבודת נמלים הוצמדו והודבקו אין-ספור שבריו של המטוס. השחזור, כך נטען, היה הכרחי לחקירת נסיבות התאונה. שחזור הרגעים האחרונים לפני התאונה באמצעות הקופסה השחורה שכיח אף הוא. בבסיס פעולת השחזור ניצבת ההנחה שאפשר להתחקות אחר הסיבה ה"אמיתית" לתאונה, ושחשיפת הסיבה תמנע תאונות דומות בעתיד.
שחזור וחקירה הם מושגים קרובים ביותר. המשותף להם הוא החיפוש אחר סימנים נושאי משמעות. מעשה השחזור נפוץ באמנות: שחזור של יצירות שניזוקו (רסטורציה), שחזור פשעים בסיפור הבלשי, והמעשה האמנותי כולו כפרקטיקה של ייצוג או שחזור של המציאות. הכמיהה לשחזור המציאות נפוצה מאוד גם בתקשורת ההמונים, ולמעשה כמעט בכל פרקטיקה של חיי היומיום. החדשות, למשל, מדווחות על אירוע מן העבר הקרוב, אולם בפועל הן עצמן מעשה של שחזור. בטקסטים טלוויזיוניים מתבצע לעתים קרובות שחזור מלאכותי, המצהיר על עצמו ככזה, וזאת כאשר הסדר הטבעי, קרי ההספקה השוטפת של תמונות מן האירוע, מופרע. במצבים כאלה, כאשר אין בנמצא תמונות "אמיתיות" מזירת האירוע, מתבצעת הדמיה תוך שימוש בטכנולוגיות היפר-ריאליסטיות ההופכות את השחזור לתמונת האמת הוודאית. הסימולציה בולעת את המציאות והשחזור משתלט על זיכרון האירוע שהוא משחזר (ערב, 2004). היבט זה נכון לכל תצלום או סרט, והוא נכון שבעתיים לסרטים העוסקים באירועים בעלי חשיבות היסטורית. השחזור אינו זהה לשכפול: השכפול מעתיק את הידוע ואילו השחזור מייצר סימן מוסכם שבא במקום המשוער ומתפקד כנציגו המוסמך. במובן זה השחזור הוא ההתגלמות המושלמת של המונח ייצוג: האירוע המשוחזר הוא נציגו המוסמך של האירוע הנעדר שהתרחש בעבר (ע"ע זיכרון).
מעשה השחזור מייצר הילה של חשיבות וגורליות. מה שמשוחזר חזקה עליו שראוי הוא למבט חוזר ולעיון מעמיק. דוגמאות לכך מופיעות בשתי פרקטיקות שונות: "החקירה הספורטיבית" ו"החקירה המשטרתית". בסיקור הטלוויזיוני של תחרויות ספורט מקובלת טכניקה של שחזור: הילוך חוזר איטי במצבי שיא (הבקעתו של שער, למשל, משוחזרת שוב ושוב מכמה זוויות) או במצבי עמימות ומחלוקת (החלטת השופט עומדת לבדיקה) (ע"ע סלואו מושן). זירה אחרת היא השחזור המשטרתי: כל חקירה היא למעשה סוג של התחקות אחר מעשי העבריין ושחזורם. פעמים רבות שיאה של החקירה הוא השחזור שהחשוד מבצע מול מצלמות המשטרה. סרט השחזור, המצולם לאחר שהנאשם הודה באשמה, מספק הוכחה ניצחת ומתועדת לאחריותו של הפושע. לא תמיד נסיבות הפקתו של הסרט מובאות בפני קהל הצופים – השופט, המושבעים, ציבור הצופים בטלוויזיה – ולכן אי-אפשר להבחין בין שחזור אמיתי לשחזור שקרי. אולם עצם קיומו של סרט השחזור, ובעיקר ההודעה על קיומו, מצביעים לכאורה על אחריותו של הנאשם ועל אשמתו.
לסרט השחזור המשטרתי תפקיד נוסף, החורג מכותלי בית המשפט. המשפטן אביגדור פלדמן (1993) רואה בסרט השחזור מימוש תמציתי של מכונת הקולנוע: שילוב של אמצעים אמנותיים ואמצעי משמעת המשרת אידאולוגיות של שליטה, בקרה ופיקוח. נראה כי מנקודת מבט חברתית סרט השחזור אכן מספק הוכחה למאמציה של החברה, באמצעות שליחיה, להשיב את הסדר הסמלי על כנו; המציאות שנפרמה מתוקנת. תשומת הלב עוברת כעת אל המשמעות הטקסית של השחזור. ברוח זו יש לראות את המאמץ המושקע בחשיפת קטעי השחזור המשטרתי בפני הקהל הרחב, לרוב בכסות של הישג עיתונאי. השחזור הופך אז לריטואל קבוע, לטקס מקובל ומוסכם מבחינה חברתית, שנועד לגבש לכידות והסכמה חברתית רחבה ביחס לסוגיות העומדות בעין הסערה הציבורית, ללבות ולשכך את הפניקה המוסרית הכרוכה באירוע ה"קשה".
השחזור הוא מהלך מרכזי בתרבות בת זמננו. הוא נחשב הכרחי להשבת אמון הציבור במערכת. הוא חוגג את האשליה המדעית התקנית של יציבות ובו בזמן מייצר אשליה של ראייה עצמאית ובלתי תלויה של המתבונן. במילים אחרות, השחזור הוא ריטואל המספק את כובד משקלו של ה"אמיתי". השחזור הופך אפוא למוסכמה ז'אנרית. הוא מייצר "מציאות" מֵרָבית תוך הסוואת העובדה שכל שחזור פירושו לספר
מכאן לאן?
מקורות
אזולאי, א' 1996: "סימן משמיים: רצח בזירה שטופת אור", תיאוריה וביקורת, 9, עמ' 274-241.
ערב, ד' 2004: "טראומה בהילוך איטי: שחזור היסטורי בטלוויזיה", בתוך: בראשית, ח', זנד, ש' וצימרמן, מ' (עורכים), זיכרון וקולנוע: יחסים מסוכנים?, ירושלים: מרכז זלמן שזר, עמ' 233-217.
פלדמן, א' 1993: "ראיתי את שתי פרסותיו של הסוס ניתקות מן הקרקע", זמנים, 45, עמ' 103-96.
תאור / מקור התמונה:
צילום: דניאל פלג. מתוך מגזין מכללת מנטור