היות שם (בפילוסופיה)
Dasein
Dasein בגרמנית פירושו להיות שם, להיות בתוך העולם ("in der Welt sein"). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם. צורת קיום זו עומדת כנגד צורות הקיום של דברים או של מכשירים. ה-Dasein מגדיר את האדם באופן לא אינסטרומנטלי; האדם איננו אובייקט של הדברים אלא סובייקט שלהם, בזכות קיומו בתוך העולם.
"היות שם" הוא מונח שנטבע בידי מרטין היידגר, פילוסוף גרמני שנוי במחלוקת בשל שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים. במחצית השנייה של המאה ה-20 השפיע המונח רבות על המחשבה הפוסט-סטרוקטורליסטית של הוגים כגון מוריס מרלו-פונטי (Merleau-Ponty), עמנואל לוינס (Lévinas), ז'ק דרידה (Derrida) וריצ'רד רורטי (Rorty) (היידגר, 1999; סטיינר, 1988; מנסבך, 1998).
ה"היות שם" מצטיין בארבעה מאפיינים:
- האדם מוגדר באמצעות קיומו בתוך ישותו של עולם.
- ה- Dasein הוא מצב רוח של דאגה וחרדה.
- זהו מונח טמפורלי, מונח של זמן המכוון אל העתיד. להיות בתוך העולם פירושו להיות מוכוון אל תנועתו של הסובייקט, הנושאת אותו אל המוות.
- מדובר בראיית עולם אנטי-מטאפיזית. המטאפיזיקה רואה ברציונליות תכונה העומדת מחוץ לזרימה המתכלה של הדברים, תכונה המסייעת לארגון נצחי ובלתי נכחד של מושגינו על אודות העולם; ה-Dasein, לעומת זאת, פירושו להיזרק אל תוך העולם בלי שתיוותר בידינו נקודת המבט הארכימדית המבהירה את הממד המהותני של אותם מושגים.
Dasein הוא מונח מרכזי בהגותו המוקדמת של היידגר, ובייחוד בספרו Sein und Zeit (ישות וזמן) (Heidegger, [1927] 1980), המוקדש לבירור משמעותה של הישות: מה פירוש להיות (אדם, דבר) בתוך העולם? שאלת הישות אינה מתבררת באמצעות בחינה מטאפיזית של היש עצמו, אלא מתוך מצבי ההתבוננות הנובעים מקיומו הדינמי של הסובייקט בתוך הישות. המילה Dasein קרובה בתצורתה למילה "קיום" בשורשה הלטיני – ex-sisto – שפירושה לצאת החוצה, להיוולד, לעמוד בחוץ, להופיע, להפוך ל-, להיות קיים, להיות שם. המצב האקזיסטנציאלי הבסיסי פירושו להיות מושלך אל הזמן, "במרחב הבנה היסטורי קונקרטי; שם – בהבנת ישות שאליה הוא מושלך; והשם הוא תמיד הכאן שלו" (טננבאום, 1999: 282).
אצל היידגר, ה-Dasein הוא מונח המגדיר את הקיום האנושי כמצב של תנועה בתוך העולם. לפנינו עמדה אנטי-מטאפיזית שוברת מוסכמות, המנסה לארגן מחדש את השאלות הבסיסיות של הפילוסופיה (Kolb, 1986). עמדה זו, העוסקת בהרס (דה-סטרוקציה) של הידיעה המטאפיזית, השפיעה רבות על הגותו הפרדוקסלית של דרידה ועל מושג הדקונסטרוקציה.
מכאן לאן?
מקורות
היידגר, מ' 1999: מאמרים: הישות בדרך, תרגום: א' טננבאום, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים.
טננבאום, א' 1999: הערות מבוא ומבאר למרטין היידגר: מאמרים, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים.
מנסבך, א' 1998: קיום ומשמעות: מרטין היידגר על האדם, הלשון והאמנות, ירושלים: מאגנס.
סטיינר, ג' 1988: מרטין היידגר, תרגום: ת' מוקדי, תל אביב, ירושלים: שוקן.
Heidegger, M. [1927] 1980: Being and Time, trans. J. Macquarrie and E. R. Robinson, Oxford, Basil: Blackwell.
Kolb, D. 1986: The Critique of Pure Modernity: Hegel, Heidegger and After, Chicago and London: Chicago University Press, pp. 118-150.