קונטקסט, הקשר
Context
הנסיבות שבהן נוצרים ומתפרשים הסימנים בתרבות. ההנחה כי סימנים אינם פועלים בחלל ריק אלא תלויים בהקשר תרבותי והיסטורי. שינוי בהקשר יוצר גם שינוי במשמעותם של הסימנים. ההקשר מכוון לשלושת מוקדי התקשורת: המוען, הנמען והמסר. כדי לפענח את המסר יש לפענח תחילה את המערך הדינמי של יחסי הגומלין ביניהם.
כמה הנחות יסוד עומדות כאן לדיון:
- אנו מניחים שאין להסתפק במובן הקיים של הסימנים אלא יש להבין את הקונוטציות שלהם, את הקשריהם התרבותיים, ולעקוב אחר ההיסטוריה של דרכי היווצרותם.
- אם ברצוננו להבין את הסימנים, אין להסתפק בפענוח מסריהם הגלויים ובמעקב אחר תקלות ו"רעשים" במערכת. כדי לעמוד על המשתנים האמיתיים של התקשורת יש להביא בחשבון את ממדיה ה
פרגמטיים : נוכחותו של הנמען, עולמו התרבותי והטקסטואלי, השפעת נוכחותו על הרטוריקה של המוען ועוד. כמו כן יש להביא בחשבון את ההקשר של המוען (הפונקציה האמוטיבית שלו): באיזה מובן משפיעים ההקשר וההרגל של עולמו התרבותי על משמעות המסרים המנוסחים (Graff, 1990)? המשמעות היא לעתים קרובות מפגש אינטרטקסטואלי דינמי בין הצדדים השותפים לתקשורת. - הנחת העבודה הקונטקסטואלית היא אי-יציבותו של הסימן. האחרון אינו מופיע כלאנג (Langue) – מערכת שרירותית של יחסים בין המסמנים למסומנים, כפי שהגדיר זאת פרדינן דה סוסיר (de Saussure). הדבר קורה משום שחלק מן המסמנים, כפי שהראה רומן יאקובסון (Jakobson, 1971), הם מסמנים צפים (Floating Signifiers) שכבר עברו קידוד תרבותי קודם לפני שנכנסו לשרשרת הסימון. שינוי בהקשר התרבותי, שהוא שינוי בקוד הקריאה התרבותי, מביא בהכרח לשינוי ביחסים בתוך הסימן. בהינתן שהמסמן הוא מסמן צף, גם הסימן הופך לבלתי יציב. הוא מופיע כישות במעבר, שמשמעותה משתנה בהתאם לטווח הקידוד התרבותי.
- כדי להבין לעומק את משמעות הטקסט יש להביא בחשבון גם את ההקשר של אופן ייצורו: הרקע ההיסטורי, הביוגרפי, האינטלקטואלי, הפוליטי והרגשי שתרם להיווצרותו. למעשה אין להסתפק באלה ויש לבחון גם כיצד השיח של התקופה (שפת התקופה) עיצב את אופיו של הטקסט היחיד.
- אפשר אפוא לדבר על ההקשר כעל שיח מעצב (discourse, במובן הפוקויאני), הקובע את משטר הפרשנות של הטקסט.
אם סוגיית ההקשר נתונה במחלוקת, הטקסט נוטה לפתח אי-היקבעות (indeterminacy). כאשר שאלת ההקשר הופכת חמקמקה וחשודה, מופיע הטקסט כמכיל בתוכו אין-ספור הקשרים, החוזרים ודוחים את שאלת המשמעות. ברגע שהטקסט "בולע" לתוכו את כל ההקשרים אנו שרויים באי-ביטחון פרשני רדיקלי, שאחד מסימניו המובהקים הוא תורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה (Derrida) ושל חסידיו. במקרה כזה מתפתחת עמדה אידאולוגית סמויה ביחס למשמעות הטקסט ולכוונותיו. הטקסט מופיע כטקסטואליות צרופה, כמערכת אינסופית של מסמנים היוצרים
מכאן לאן?
Graff, G. 1990: "Determinacy / Indeterminacy", in: Lentricchia, F. and McLanghlin, T. (eds.), Critical Terms for Literary Study, Chicago and London: Chicago University Press, pp. 163-176.
Jakobson, R. 1971: "Shifters, Verbal Categories and the Russian Verb", in: Selected Writings of Roman Jakobson, vol. 2, The Hague: Mouton Press, pp. 130-147.
תאור / מקור התמונה:
גבול עזה, 2007.
צלם: פבל וולברג