גלות
בהיסטוריה היהודית, המילה "גלות" מציינת את פיזורם של היהודים מחוץ למולדתם ההיסטורית עם אובדן העצמאות הלאומית לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ואת מצבם לאחר הפיזור. היהודים, שהיו עם ללא בית, הפכו את הטקסט (התורה) לביתם וראו בו מקור ליצירתיות ולהתחדשות; בלימודי תרבות ובלימודים פוסט-קולוניאליים, המונח "גלות" (דיאספורה) מסמן עיצוב מחדש של קהילות ושל זהויות בעקבות תנועות הגירה – מרצון או מאונס – מארץ הלאום אל טריטוריות רחוקות שבהן מתקיימים מפגשים בין-תרבותיים חדשים. הגלות כמצב תרבותי נדונה רבות בפילוסופיה, מהאקזיסטנציאליזם ועד הדקונסטרוקציה. ההינתקות מן הזיקה ללאום ולמולדת הוצגה כפרקטיקה אשר נלחמת בדיכוי ומסמנת אפשרויות של יצירתיות ואינדיווידואליזם. הפואטיקה של הגלות ושל ההגירה משתקפת ביצירות מרכזיות במאה ה-20. נוכל לגלות אותה ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ולדימיר נבוקוב, מילן קונדרה, ו"ס נאיפול, סלמאן רושדי ועוד.
… קיראו עוד
תחום: אלטרנטיבה|ביקורת התרבות|דת|היסטוריה וזיכרון|חברה ופוליטיקה|מחשבה|מלחמה ושלום|מקום|נפש|ספרות|פנטזיה|שיח|תרבות
יצירה: אודיסיאה (הומרוס)|אורח נטה ללון (ש"י עגנון 1998)|הבחילה (ז'ן פול סארטר 1938)|המבט של אודיסאוס (תיאו אנגלופולוס 1995)|הנפילה; גלות ומלכות (אלבר קאמי 1956)|הקלות הבלתי נסבלת של הקיום [סרט] (פיליפ קאופמן 1988)|התפשטות (מילוש פורמן 1971)|חלום אריזונה (אמיר קוסטוריצה 1993)|חתונה מאוחרת (דובר קוסאשווילי 2001)|מכבסה יפיפיה שלי (סטיבן פרירס 1985)|מלון מיליון דולר (וים ונדרס 2000)|מסע אל קצה הלילה (פרדינן סלין 1932)|משה האיש והדת המונותאיסטית (זיגמונד פרויד 1939)|נוף בערפל (תיאו אנגלופולוס 1988)|קפה בגדאד (פרסי אדאלון 1987)
