מטא-היסטוריה
Metahistory
"היסטוריה היא סיפור של עובדות המוצגות כאמיתיות".
וולטר, הערך "היסטוריה", בתוך: תרבות ההשכלה: הגות ואמנות באירופה של המאה ה-18, עמ' 46."תיאור האירועים עצמו כבר מכונן פירושים של טבעם".
היידן וייט, "הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי", בתוך: חשיבה היסטורית, עמ' 318.כינוי לתאוריה המבקשת להשיב על השאלה, מהי משמעות ההיסטוריה? בתפיסה המסורתית, המדובר במכלול של גישות החותרות לחשיפת הדפוסים הכללים ביותר של מהלך האירועים, תוך הצבעה על החוקיות השלטת בהם. בתפיסה פוסט-סטרוקטורליסטית, מדובר בהנחה כי כל כתיבה של ההיסטוריה היא כתיבה על ההיסטוריה, כלומר הכרעה נרטיבית בדיונית כיצד יש לספר את הסיפור ההיסטורי; מהי נקודת התצפית של ההיסטוריון? מהי השקפת עולמו כמספר? ועוד.
התאוריות ההיסטוריות של מרקס (Marx), ויקו (Vico), הגל (Hegel), שפנגלר (Spengler), טוינבי (Toynbee) ואחרים נחשבות לתפיסות מטא-היסטוריות המכוננות מכלול ששורר בו דמיון משפחתי. אפשר להצביע על תכונות מאפיינות לכולן. אלעזר וינריב (וינריב, 1987) מזהה ארבע תכונות כאלה: (א) ממד החוקיות המאפיינת את ההתפתחות ההיסטורית; (ב) המבט הכולל על ההיסטוריה; (ג) שאלת תכליתה של ההיסטוריה; (ד) מרכזיותם של יסודות מטאפיזיים בה. הטענה הנשמעת מכולן היא כי אין כל אפשרות לעסוק באירועים היסטוריים מבלי שנהיה מצוידים בתאוריה או בתבנית הנותנת לאירועים אלה משמעות (Carroll, 1990). ההיסטוריון היידן וייט (White) גורס כי הרעיון שאפשר לחשוב על ההיסטוריה ללא תאוריה או לפעול מחוץ לתאוריה שמאפשרת חשיבה כזו הוא אשליה. עצם המושג תיאוריה (יוונית, Theorein: לצפות מרחוק, להתבונן, לחקור) קשור לשאלה מה אפשר לראות או לדעת מנקודת תצפית מסוימת של המתבונן. לשון אחרת, התאוריה היא שמאפשרת לדעת מה ייחשב ל"עובדה של אמת". כיוצא בזה תאוריה על אודות מטא-היסטוריה: זו מכוננת את מושאי ההתבוננות שלה תוך עיון בדרכים הסובייקטיביות והסלקטיביות שבאמצעותן נכתבות העובדות (Brunner, 1991; White, 1999).
וייט (White, 1978, 1980, 1989) משתמש במונח מטא-היסטוריה כשהוא עוסק בממד הפיגורטיבי של הכתיבה ההיסטורית. פילוסופיית ההיסטוריה שלו מעוגנת בצורות אסתטיות ומונעת על-ידן. המודל המוצע כולל ארבע צורות מרכזיות שעליהן כבר עמד ג'אמבטיסטה ויקו ([1725] 2005): מטאפורה, מטונים, סינקדוכה ואירוניה. לדידו, אלה הם כוחות סטרוקטורליים המייצרים ממשות היסטורית המתחלפת באופן מחזורי. וייט מצביע על מתח דיאלקטי הקיים בחיבורים היסטוריים קלאסיים בין הניסיון ליצור סיפור עלילה (emplotment) בצורה ההולמת את העובדות ההיסטוריות לבין הרצון להותיר מקום לעלילות סבירות אחרות. מתח זה הוא הוא המעיד לדידו על מודעות עצמית ביקורתית של ההיסטוריון. טענתו היא ש"היסטוריונים מכוננים את נושאיהם כמושאים אפשריים של ייצוג נרטיבי באמצעות אותה לשון עצמה שבה הם משתמשים לתיאורם" (White, 1973). הפרשנויות ההיסטוריות הניתנות לאותם אירועים אינן אלא השתקפויות של "אוצר המילים" ששימש את ההיסטוריונים מלכתחילה, בשעה שפנו לכתוב את הנרטיב שלהם על אודותם. אוצר מילים זה הוא שמכתיב ומעצב למעשה את הנרטיב (גורביץ', 1997: 171-165).
על-פי תפיסה זו, ידע היסטורי על אודות העבר מתאפשר רק באמצעות הנחות מוקדמות ומנגנונים מתווכים; למשל, ההנחות הללו:
- נוכחות העבר נתפסת כמשהו שאפשר לומר ולכתוב עליו דברים בעלי משמעות.
- אפשר לחקור את העבר מבלי להזדקק למתודה ייחודית (כגון זו שנוהגת במדעי הטבע). כל המתודות המדעיות משמשות כאמצעים לתיאור אירועים, אנשים, מבנים ותהליכים שקרו בעבר.
- צורת קיומו של העבר אינה ניתנת לניתוק מאופן ייצוגו, כתיבתו או קריאתו (Carroll, 1990: 96).
- ההתבוננות המטא-היסטורית בעבר אינה אמורה לייצר ידע חדש על אודותיו, משום שידע מעין זה יכול להיות רק תוצאה של מתודה מדעית מובחנת המגלה אותו, וזו, כפי שראינו, אינה קיימת. קיומו של "ידע" כזה הוא אפקט של ארגון קומפוזיציוני ורטורי של חומרים: אינטרפרטציה נוספת של העבר.
- ההתבוננות הפרשנית במציאות נעשית באמצעות מבנים נרטיביים ולכן הידע ההיסטורי שלנו הוא ביסודו ידע ספרותי הנוצר על-ידי הלשון (וייט, 1987: 322-305).
- בשל מאפיינים אלה, העולים גם במשנתם הפילוסופית של וילארד קווין (Quine), ג'ון סירל (Searle), נלסון גודמן (Goodman), ריצ'רד רורטי (Rorty) ואחרים, יכול וייט (1999) לדבר על ריאליזם פיגורטיבי (Figural Realism). הפער בין העובדות לתיאורן הולך ומצטמצם ומגלם את היסוד הרטורי והפיגורטיבי של הכתיבה ההיסטורית (ע"ע מיקרו-היסטוריה ; רלטיביזם אונטולוגי).
מכאן לאן?
מקורות
גורביץ' , ד' 1997: "הטקסט ההיסטורי כמוצג אסתטי", בתוך: פוסטמודרניזם, תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, תל אביב : דביר עמ' 171-165.
וולטר, 1990: הערך "היסטוריה", האנציקלופדיה הצרפתית, בתוך: תרבות ההשכלה: הגות ואמנות באירופה של המאה ה-18, יחידה 2, עמ' 46.
וייט, ה' [1973] 1987: "הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי", בתוך: וינריב, א' (עורך), חשיבה היסטורית, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 322-305.
וינריב, א' (עורך) 1987: חשיבה היסטורית (כרך א', ב'), תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה.
ויקו, ג' [1725] 2005: המדע החדש, תרגום: א' רטהאוז, ירושלים: שלם.
Brunner, J. 1991: "The Narrative Construction of Reality", Critical Inquiry, no. 18.
Carroll, D. (ed.) 1990: The States of "Theory": History, Art, and Critical Discourse, New York: Columbia University Press.
White, H. 1973: Metahistory: the Historical Imagination in Nineteen Century Europe, Baltimore: The Johns Hopkins University Press.
— 1978: Tropics of Discourse, Baltimore and London: The Johns Hopkins University Press.
— 1980: "The Value of Narrativity in Representation of Reality", Critical Inquiry, 7 (1).
— 1989: "New Historicism, a Comment", in: Veeser, A (ed.), The New Historicism, New York, London: Routledge.
— 1999: Figural Realism, Studies in Mimesis Effect, Baltimore and London: The Johns Hopkins University Press.
תאור / מקור התמונה:
Source: https://hersheystory.org/