סינקדוכה
Synecdoche
מונח מן הרטוריקה הקלאסית שמשמעותו ביוונית "להבין דבר אחד עם דבר אחר". הסינקדוכה היא מקרה פרטי של מטונים, שבו משתמשים בציון דבר אחד כדי לתאר דבר אחר. הסינקדוכה משתמשת בחלק כדי לציין את השלם, או להפך. לדוגמה, הצירוף "ידיים עובדות" או "ראשים" משמש לציון פועלים שכירים (השלם), והשימוש במונח "החוק" (השלם) משמש לעתים כדי לציין קצין משטרה (חלק). הסינקדוכה היא אחת מארבע צורות היסוד של השפה הפיגורטיבית, בצד המטאפורה, המטונים והאירוניה.
אוסוולד דוקרו וצווטן טודורוב, במילון האנציקלופדי שלהם, מציעים את ההגדרה הבאה: הסינקדוכה היא שימוש במילה בממד המורחב שלה, שכולל בתוכו את המשמעות הרגילה של המילה כאחד ההיבטים של המילה החדשה. למשל, הפסוק מן הברית החדשה: "את לחם חוקנו תן לנו היום" (מתי ו, 11); הצירוף "לחם חוק" הוא סינקדוכי משום שהוא יוצר הרחבה של המושג הרגיל "לחם", כך שיכלול בתוכו את הלחם כביטוי לממד הרגולרי, הקבוע והמחזורי של החיים (Ducrot and Todorov, 1979: 278-279 ; Frye et al., 1985) (ע"ע מטאפורה/מטונים).
חלק מן ההגדרות לסיקדוכה קושרות אותה לפעילות המטונימית. הן רואות בשתי הפיגורות ניסוח של מקרה פרטי המתייחס לזולתו. רוב ההגדרות רואות בסינקדוכה פיגורה המתארת חלק במקום השלם (ולהפך), את המכיל במקום המוכל, את הסיבה במקום התוצאה, את הסימן במקום הדבר המסומן ועוד. קנת ברק (Burke, 1945) מצביע על הסינקדוכה כאחת מארבע הפיגורות הרטוריות היסודיות המקובלות בעולם העתיק: המטאפורה, המטונים, האירוניה והסינקדוכה (ויקו, [1725] 2005). הסינקדוכה היא חלק בלתי נפרד ממה שהוא מכנה "הצורות המתחלפות" (convertability). בעיניו הסינקדוכה היא צורה המתארת את עצם כינונו של תהליך הייצוג בשפה.
מכאן לאן?
מקורות
ויקו, ג' [1725] 2005: המדע החדש, תרגום: א' רטהאוז, ירושלים: שלם.
Burke, K. A. 1945: Grammer of Motives, Berkeley: University of California Press.
Ducrot, O. and Todorov, Z. 1979: Encyclopedic Dictionary of the Sciences of Language, trans. E. Porter, Baltimore and London: Johns Hopkins University Press.
Frye, N., Baker, S. W. and Perkins,G. 1985: The Harper Handbook to Literature, New York: Harper and Row Publishers.
תאור / מקור התמונה:
Source: Unknown