רלטיביזם

Relativism

image taken from the front Cover of "Moral Relativism" book by Steven Lukes

"שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הָאָדָם הוּא הַמִּדָּה, שֶׁל אֵלֶּה שֶׁהוֹוִים (כְּפִי) שֶׁהֵם הוֹוִים, שֶׁל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם (כְּפִי) שֶׁהֵם אֵינָם".

פרוטאגוראס, האמת, בתוך: שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית, עמ' 157.

השקפה פילוסופית הדוחה את הטענה בדבר קיומן של אמיתות אוניברסליות. אפשר להבחין בין שני סוגים של רלטיביזם: רלטיביזם קוגניטיבי ורלטיביזם תרבותי או מוסרי. הרלטיביזם הקוגניטיבי טוען כי לעולם אין מאפיינים ותכונות משלו; קיימות רק דרכים שונות לפרשו. הרלטיביזם המוסרי טוען כי לא קיימות אמיתות מוסריות תקפות ואוניברסליות; עקרונות מוסריים נקבעים על-פי התאמתם למוסכמות התרבותיות הנהוגות בחברות שונות.

ההנחה הרלטיביסטית תואמת את ההשקפה הסופיסטית כי "האדם הוא קנה המידה של כל הדברים". האמת נקבעת על-פי קני המידה הרלטיביים של האדם: "אין תכונה מסוימת של היין היוצרת תחושה שונה אצל מי שטועם אותו" (אפלטון, 1975; שקולניקוב, 1994). הסופיזם הרלטיביסטי, השולל מן החומר את תכונותיו העצמיות (אין שחר לשאלה מהו היין כשלעצמו), שולל גם את אפשרות הסתירה. בניסוחו של פרוטאגוראס: "שני תיאורים לכל דבר מנוגדים זה לזה". בדיאלוג "סופיסטן" לאפלטון (1975) עולה דעה דומה: הסופיסטן אינו מכיר בשקר, בטענה שאי-אפשר לומר את מה שאין, ואם השקר בוטל – ממילא בטלה האמת המוסקת ממנו על דרך הניגוד.

הרלטיביזם בן זמננו מזוהה עם הוגים מרכזיים כגון ריצ'רד רורטי ([1989] 2006 ; Rorty, 1979), נלסון גודמן (Goodeman), הילרי פוטנם (Putnam, 1990), אלסדיר מקאינטייר (MacIntyre, 1984) וסול קריפקה (Kripke, 1980). רורטי סבור כי האמת אינה אלא הרגל ומסורת שזכו לאישור חברתי. לדידו, האמת אינה אלא "ההסבר הטוב ביותר" שהתקבל לאחרונה בתשובה לשאלה "מה מתרחש". מקאינטייר מניח כי אנו חיים בעולם של רעיונות פרגמנטריים, ששרדו לאחר שאירעה מעין קטסטרופה פילוסופית שהרסה את יציבות הערכים שהאמנו בהם. כעת נותרנו עם מסר הקושר בין המוסרי, האנושי והטוב לבין קהילייה חברתית מסוימת, על ערכיה הספציפיים. הילרי פוטנם מציע דגם מתון יותר של רלטיביזם. לדבריו, תיאוריות משקפות לא רק עובדות תיאורטיות, אלא ארגון מושגי של עובדות אלה. ה"עובדות" הן תמיד קונבנציות ולכן הן רלטיביסטיות; אנו משתמשים בסכמות שונות כדי להבין את העולם. הרלטיביזם נוסח פוטנם הוא מתון ומוגבל, שהרי עובדת קיומן של סכמות שונות אינה הופכת את כולן לשוות ערך. פוטנם אינו מציע רלטיביזם גורף, אלא "ריאליזם פנימי" הגורס כי דעותינו על מושגי האמת והרציונליות קשורות זו בזו ברמה התרבותית ואינן מוסקות באמצעות השוואה למודל מטאפיזי כלשהו.

טיעונים רלטיביסטיים אלה נקשרים לאקלים הספקנות של העולם הפוסטמודרני (ע"ע פוסטמודרניזם (אתיקה)), המעמיד את המציאות על רצף נע ומשתנה של פרשנות. אפשר לקשור בין התפיסה הרלטיביסטית של הסופיסטים לבין תיאוריות אנטי-מסדניות (anti-foundational) כגון תפיסת הסימולקרה של ז'ן בודריאר (Baudrillard). העיקרון הרלטיביסטי מהדהד בתפיסה זו, המכירה בכך שבעידן המדיה, העולם (האמיתי) מפנה את מקומו לייצוגיו, שהם הסימולציות שלו. זאת ועוד: בעידן של רב-תרבותיות נוצרת מציאות חברתית, פוליטית ואסתטית הפועלת בתנאים של היעדר קונצנזוס. הרב-תרבותיות מתפרשת ברמה של "אמיתות מקומיות", הנותנות ביטוי למגוון האנושי. במובן זה, הרלטיביזם התרבותי הוא ניגודו של האובייקטיביזם המוסרי, המחזיק בנורמות מוסריות ורציונליות מחייבות.

הרלטיביזם פורח באווירת ספקנות וחשד המאפיינת עידנים שאינם בטוחים בעצמם כגון העולם הסופיסטי ביוון העתיקה והעולם הפוסטמודרני בימינו. דומה כי סוג מסוים של רלטיביזם "רך" יכול לשמר הנחות אובייקטיביסטיות, כגון חוסר סובלנות כלפי מחוללי הסבל והכאב בעולם או הצורך המתמיד להילחם באכזריות האנושית. יש צורך אמיתי לטפח סולידריות אנושית גם בעידן של אירוניה ובעולם מקרי וריבויי, שאינו יכול להישען עוד על תפיסות תיאולוגיות וטלאולוגיות רחבות. זוהי משימה אפשרית, אף-על-פי שאין הסכמה בין בני האדם לגבי אוצר המילים המשותף לניהול חייהם. אם נניח שריסון עצמי הוא אפשרי, הרי רלטיביזם רך יכול לסמן מצבים של חופש וסולידריות גם יחד (רורטי, [1989]  2006: 174-163).

מקורות

אפלטון, 1975: "סופיסטן", בתוך: כתבי אפלטון, כרך שלישי, תרגום: י"ג ליבס, ירושלים ותל אביב: שוקן, עמ' 248-188.

קווין, וו"א [1953] 2001: "שתי דוגמות לאמפיריציזם", תרגום: ע' בילצקי וע' מטר,  מטפורה 5, עמ' 55-41.

רורטי, ר' [1989]  2006: קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות, תרגום: א' זהבי, תל אביב: רסלינג. 

שקולניקוב, ש' 1981: תולדות הפילוסופיה היוונית: הפילוסופים הקדם-סוקארטיים, תל אביב: יחדיו.

MacIntyre, A. 1984: After Virtue: A Study in Moral Theory, Indiana: Notre Dame University Press.

— 1989: "Relativism. Power and Philosophy", in: Bayens, K., Bohman, L. and McCarthy, T. (eds.), After Philosophy: End or Transformation?, Cambridge, MA: The MIT Press.

Putnam, H. 1990: Realism with Human Face, ed. J. Conant, Cambridge, MA: Harvard University Press.

Rorty, R. 1979: Consequences of Pragmatism, Minneapolis: Minnesota University Press.

 

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

image taken from the front Cover of "Moral Relativism" book by Steven Lukes

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×