מִחזור

Recycling

"עַז רְצוֹנִי בִּי לָשִׁיר גִּלְגּוּלֵי עֲצָמִים שֶׁהֵמִירוּ
אֶת צַלְמֵיהֶם וְחִדְשׁוּם, אֱלֹהִים, הֵן יֶדְכֶם חוֹלְלָה זֹאת!".

אובידיוס, 1965: מטמורפוזות, עמ' 30.

תפיסת עולם אקולוגית, פרקטיקות באמנות ובאופנה, מצב בתרבות. מנקודת מבט אקולוגית המִחזור הוא פעילות למען איכות החיים המנסה למנוע את זיהום כדור הארץ בזבל. המִחזור מופיע גם כהתנסות פילוסופית: אובייקט שאיבד מערכו או ממשמעותו בהקשר אחד הופך לסימן חדש ורענן בהקשר אחר. המִחזור מתקיים מתוך זיקה ומתח עם הפעולה המחזורית בתרבות: המַחזוֹר הוא האלמנט הנצחי, הטקסי, המקנה משמעות מעגלית קבועה לחיים. דיאלקטיקה זו שבין מחזוריות למִחזור היא מסימניה המובהקים של התקופה.

הפילוסופיה של המִחזור מתחילה בהנחה על אודות אי-יציבותם של אובייקטים; היא מניחה כי אובייקטים שסיימו את חייהם והפכו לגרוטאות או לזבל (כלומר לאובייקטים שערכם הוא אפס) יכולים לקום לתחייה, לעבור מטמורפוזה ולחזור לחיים חדשים ולשימושים אחרים, בסביבה אחרת. לא במקרה קרובה המילה מִחזור למילה מַחזוֹר. לכאורה, מדובר בשני קטבים מנוגדים: המַחזור (מחזור התפילות, מחזור העונות, מחזור הפוריות וכן הלאה) מייצג את הגבוה, הנצחי, הטקסי, החוזר על עצמו בסדירות מאגית; המִחזור, לעומת זאת, מייצג את הרגעי, המתכלה, הבלוי. ואולם השורש המשותף רומז גם לקרבה: קרבה בין השחוק, הישן והבלתי מקורי לבין המַחזור, שגם עניינו בישן החוזר על עצמו. היות שחלק מיצירות המופת העכשוויות עשו שימוש רחב במִחזור של חומרים עניים (למשל ראושנברג האמריקאי, רפי לביא הישראלי), אפשר לומר באירוניה כי הדרך לנצח עוברת לעתים במזבלה של החומרים הממוחזרים. בכך נחשף שוב הקשר בין המתכלה לנצחי, בין הממוחזר למחזורי.

המִחזור נקשר לשיח האקולוגי של התקופה. מילת מפתח בשיח זה היא קיימות. על פי תפיסה זו יש לאזן בין קִדמה וצריכה לבין פיתוח מוצרים ברי קיימא, תוך ניצול מחדש של אנרגיות קיימות. המִחזור נתפס כתהליך חיוני במאבק על עתידו של כדור הארץ; זוהי פעילות אישית התורמת לסביבה ולטוּב הכללי. יחד עם זאת, יש להכיר בעובדה כי המִחזור הפך גם לאופנה, קוד התנהגות יאפי, פעילות בורגנית המגבירה את עוצמתם של החזקים ממילא. דומה כי עבור החלשים בשורת המִחזור היא בבחינת לעג לרש: סגנון חיים ירוק שאין לו דבר עם מצוקות בסיסיות יותר של  היומיום.

בד בבד עם נוכחותו בתוך השיח האקולוגי, המִחזור מופיע גם כמאפיין בולט של הסביבה הפוסטמודרנית. אפשר להבחין במגמה אופיינית של מִחזור אידאולוגי. למשל "החזרה למרקס", בלבוש של הניאו-מרקסיזם העדכני, או הניאו-ליברליזם השמרני, שהפך לכוח רב השפעה החל משנות השמונים של המאה ה-20. בנוסף, חלק ניכר מתוצרי תקשורת ההמונים והאמנות העכשווית מבוסס על דרגות שונות של מִחזור: דוגמאות ידועות לכך הן הלהט הנוסטלגי, הרטרו, הניכוס העיקש של סגנונות ודימויים מן העבר. במקביל הפך המִחזור לפרקטיקה שיווקית מרכזית כמו  ה"עשייה מחדש" (הרימייק –  Remake): הפקתם של סרטים חדשים על בסיס סרטי עבר מוצלחים; הרידוז (Redoes) והרמיקס (Remix): הפקת גרסאות חדשות לסרטים ולשירים שהופקו בעבר, וכן שובם המחודש של מותגים וגיבורי תרבות (ע"ע קאמבק).

דוגמאות למִחזור נמצא בתחום האמנות, במוזיקה ובספרות. הסגנון הקרוי "דלות החומר" באמנות הישראלית יכול לשמש נקודת מוצא לדיון. חומרים פשוטים וממוחזרים (דיקט, נייר וכדומה) הוצגו כסימנים של איכות חילונית ישראלית ותל אביבית, והוצבו כנגד רליגיוזיות, רצינות ומכובדות, המזוהה עם חומרים עשירים ונקשרת לאמנות הירושלמית (ברייטברג, 1990). דוגמאות מוזיקליות ניתן למצוא במוזיקה של מאהלר – למשל, עירוב יסודות גבוהים ועממיים בסימפוניה הראשונה שלו – וכן במוזיקה של סטרווינסקי (פולצ'ינלה), של פיליפ גלאס, של ג'ון אדמס ואחרים.

לסיום, ראוי לתת את הדעת לבולטות של חומרים ממוחזרים בספרות פוסטמודרניסטית. דוגמה אירונית ומבריקה במיוחד לכך הן "האגדות העכשוויות" של אנג'לה קארטר (Carter) חדר דמים (1997). דוגמאות אחרות הן הרומן המינה ליזה של אורלי קסטל-בלום (1995) ומִחזור הקלישאות הפסידו-רומנטיות אצל לאה איילון (בסיפור "משהו נדיר", 1992). בשירו של המשורר הפורטוגלי חתן פרס נובל פרננדו פסואה "הָיִיתִי אוֹהֵב לֶאֱהֹב לֶאֱהֹב" (פסואה, 1993: 61) מוצג ניסיון הרואי להציל את הכושר לאהוב, לדלות אותו מים הקלישאות הממוחזרות לעייפה של התרבות המערבית:

 

"הָיִיתִי אוֹהֵב לֶאֱהֹב לֶאֱהֹב.

ֶרגַע אֶחָד… תֵּן לִי בְּבַקָּשָׁה סִיגָרִיָּה,

מִתּוֹךְ הַחֲפִיסָה שֶׁעָל שֻׁלְחָן בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה.

תַּמְשׁיךְ… אָמַרְתָּ

שֶׁבְּהִתְפַּתְּחוּת הַמֶטָפיזיקָה

מִקַּאנְט עַד הֵגֶל

אָבַד דְּבַר-מָה.

אֲנִי מַסְכִּים בְּהֶחְלֵט…

———————

עָיַפְתִּי מִלַּחְשֹׁב וְלָחוּש דָּבָר אַחֵר.

תּוֹדָה. תֵּן לִי אֵשׁ. תַּמְשִׁיךְ. הֵגֶל…

מקורות

אובידיוס, 1965: מטמורפוזות, תרגום: ש' דיקמן, ירושלים: מוסד ביאליק, עמ' 30.

איילון, ל' 1992: "משהו נדיר", בתוך: משהו נדיר, ירושלים: כתר.

ברייטברג, ש' 1990: "דלות החומר", בתוך: לוסקי, ח' (עורך), עיר ואוטופיה, החברה הישראלית למו"ל.

פסואה, פ' 1993: "הייתי אוהב לאהוב לאהוב", בתוך: כל חלומות העולם, תרגום: פד"ק רייס, י' ברונובסקי, ירושלים: כרמל, עמ' 61.

קסטל-בלום, א' 1995: המינה ליזה, ירושלים: כתר.

 

 

תאור / מקור התמונה:

“American Gothic,” remake par Jesse et John Hunniford, à partir de la toile de Grant Wood

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×