פיוז'ן

Fusion

source: unknown

מאנגלית – התכה ומיזוג. מונח השאוב מתחום הפיזיקה הגרעינית, שם הוא מתאר תהליך שבו שני גרעינים של אטומים קלים מתמזגים בטמפרטורה גבוהה לכלל גרעין כבד יותר, תוך פליטת כמות גדולה של אנרגיה. בהשאלה, כינוי לפרקטיקה שכיחה בתרבות, הממזגת בין סגנונות שונים, בעיקר בתחומי המוזיקה והמזון. הפיוז'ן מצטיין באופיו ההיברידי ומאפיין סגנונות חיים וצורות אמנות בעולם הפוסטמודרני.

הפיוז'ן הוא יישום פופולרי של התבנית ההיברידית בתרבות; מעשה כלאיים התופס מקום בתחומים שונים של חיי היומיום. ניתן לדבר למשל על מזון היברידי (הנשען על מסורות בישול שונות), על מכונית היברידית (מכונית המונעת באמצעות דלק וחשמל לסירוגין) או על מוזיקה היברידית (הבנויה מסגנונות מוזיקליים שונים). בנוסף, ניתן לראות בפיוז'ן מאפיין של הטקסט הפוסטמודרני. טקסט זה נוטה להיברידיות בשל אופיו ההטרוגני והאקלקטי (למשל צירוף של סגנונות כתיבה שונים ביצירה אחת). אפשר אפוא לומר כי תרבות הפיוז'ן, על נטיית העירוב הגלומה בה, היא אחד מסימניה של התקופה.

במוזיקה, סגנון הפיוז'ן מסמן לרוב חיבור בין ג'אז לרוק. הדבר בא לידי ביטוי בכלים חשמליים, עוצמת קול גבוהה, טקסטורות רוקיסטיות ויסוד אלתורי חזק. במקורו נקשר הפיוז'ן  ליסודות הריתמיים וההרמוניים המופיעים במוזיקת נשמה שחורה, דוגמת זו של ג'יימס בראון (Brown) וסלי סטון (Stone). מוזיקה זו היתה קרובה למודל האלתורים שהופיע במוזיקה של מיילס דיוויס (Davis), ביל אוונס (Evans) וג'ון קולטריין (Coltrane) בשנות החמישים והשישים.

בשנות השישים ניכרת השפעת המוזיקה הפופולרית האמריקאית. זו מעלה אל קדמת הבמה חלופות מוזיקליות כג'ימי הנדריקס (Hendrix) ומוזיקת הפולק של בוב דילן (Dylan). אלה מאפילים על הפיוז'ן שנתפס כסגנון ג'אז מורכב וקשה לפענוח. הכיוון המוזיקלי מתפצל לשניים. הדור הצעיר נוטה אל הרוק והנשמה (Soul), בעוד המבוגרים נעים בין סגנונות ג'אז קונבנציונליים לבין הג'אז האוונגרדי. מקום מיוחד שמור כאן למיילס דיוויס. במוזיקה שלו ביקש דיוויס לחבר בין השפעות הרוק ומוזיקת הנשמה לבין הג'אז האוונגרדי והמודאלי. דוגמה מובהקת לסגנון זה מופיעה בתקליטו Miles in the Sky משנת 1968, ובייחוד בשיר "Stuff". בהקלטה זו השתתפו גם הרבי הנקוק (Hancock), טוני ויליאמס (Williams) ואחרים. אלבומיו של דיוויס In the Silent Way ו-Bitches Brew  מסוף שנות השישים ביססו את מעמדו של הסגנון החדש. דיוויס ושותפו צ'רלס לויד (Lloyd) הרבו לשתף פעולה עם להקות רוק מובילות כגון "דם, יזע ודמעות", וכך זכו לפופולריות בקרב הדור הצעיר.

בשנות השבעים, הרכבי-העל של הפיוז'ן היו להקותיהם של מיילס דיוויס, ויין שורטר (Shorter) וג'ו זווינול (Zawinul) מלהקת Weather Report, צ'יק קוריאה (Corea) ולהקת Return to Forever, ג'ון מקלאפלין (McLaughlin), הרבי הנקוק ומייקל ברקר (Brecker). התוצאה המוזיקלית היתה סגנון מתוחכם שהתיך אלה באלה השפעות פראיות בנוסח ג'ימי הנדריקס ומגמות אוונגרדיות של הג'אז באותה עת. בהמשך אימץ הפיוז'ן גם אלמנטים של מוזיקת עולם, בעיקר של מוזיקה לטינית או אפריקאית. בשל הקומוניקטיביות הגבוהה ונטיותיו הרוקיסטיות, הפך הפיוז'ן לסגנון פופולרי. בסוף שנות השבעים חלה ירידה בפופולריות של הסגנון. במקומו הופיעה צורה מעודנת יותר של מוזיקה חשמלית, הקרויה "ג'אז עכשווי" (Contemporary Jazz), וכן סגנון של ג'אז ניאו-קלאסי שבלט בשנות השמונים.

תרבות הפיוז'ן בולטת גם בתחום המזון (ע"ע אוכל). מטבח הפיוז'ן דוחה את המסורת של הבישול הטהרני המסווג על-פי מוצאו הלאומי (מטבח צרפתי, ים תיכוני, מזרחי, אמריקאי, גרוזיני וכן הלאה). הוא מצביע על השפעת גומלין בין מסורות בישול נבדלות ומחפש דרכים יצירתיות לשלב ביניהן (Carpenter and Sandison, 2004). אף שהמונח משמש לעתים תכופות כסיסמה או כגימיק יחצ"ני, נראה כי שפים אחדים אכן הצליחו להביא להיתוך אמיתי בין השפעות אתניות וסגנונות קולינריים שונים (רוגוב, 1997). גם המטבח הישראלי של השנים האחרונות מגלה עניין רב בדת הפיוז'ן החדשה: האווירה הרב-תרבותית מעודדת עירובים ניסיוניים רבים. זוהי תרומתה של התרבות הפופולרית ליצירה של מפגש בין-תרבותי ברוח העידן.

 

מקורות

רוגוב, ד' 1997: "לבעלי חוש הרפתקנות", הארץ, 14/4/1997. 

Carpenter, H. and Sandison, T. 2004: Fusion Food Cookbook, New York: Artisan.

Coryell, J. and Friedman, L. 2000: Jazz-Rock Fusion: The People, the Music, Milwaukee, WI: Hal Leonard Corporation.

 

 

תאור / מקור התמונה:

source: unknown

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×