קץ ההיסטוריה

The End of History

November 9, 1989  Berlin wall. Unknown Photogrpher

מושג מתחום הפילוסופיה הפוליטית המזוהה עם פרנסיס פוקוימה (Fukuyama), סובייטולוג אמריקאי ממוצא יפני. ב-1989 פרסם פוקוימה מאמר בשם "קץ ההיסטוריה" ובו טען שעם קריסת הגוש הקומוניסטי נסתם הגולל על המחלוקות האידאולוגיות הגדולות, והדמוקרטיה המערבית הליברלית והקפיטליסטית עתידה להתקבל מעתה כדגם שלטוני אולטימטיבי שאין לו מתחרים. רעיונותיו של פוקוימה זכו לתהודה עצומה ועוררו שאלות נוקבות: האם נפילת הגוש המזרחי בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים של המאה ה-20 מוכיחה את ההיגיון העמוק הטבוע במהלך ההיסטוריה? האם הגיעה האנושות לידי מיצוי המהלך ההיסטורי? האמנם ישנה קבלה גורפת של הרעיונות ה"נכונים", המערביים והקפיטליסטיים, שלאורם צועד העולם? האם בעקבות קבלתם של רעיונות אלה יבוא הקץ על ההיסטוריה המוכרת לנו כזירה של סכסוכים ומאבקים? נראה שלאחר קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001 ולאחר המשבר הכלכלי בשנים 2009-2008, זוכות שאלות אלה לממד אירוני חדש.

פרנסיס פוקוימה פרסם את ספרו קץ ההיסטוריה והאדם האחרון ב-1992 – עיתוי מושלם להדגמת טיעונו. אגב מִחזור מסוים של הפילוסופיה של פרידריך הגל (Hegel) ושל אלכסנדר קוז'ב (Kojeve), בהתאמה לזמנו, טען פוקוימה שעם נפילת חומת ברלין השיג ההיגיון ההיסטורי את מטרתו. בהשראת הגל, שגרס כי בהיסטוריה פועלים רעיונות דטרמיניסטיים השואפים למיצוי עצמי, טען פוקוימה כי תהליך זה אכן הגיע לידי הבשלה וסיום: הקונפליקט רב השנים בין הקפיטליזם למרקסיזם הסתיים בניצחונו המלא של הראשון, ניצחון הניכר בנטייתן של אומות לאמץ לעצמן את הדגם הליברלי הבורגני ולהעדיפו על פני צורות ממשל אחרות. כעת אנו מגיעים לשלב האוטופי, שבו ההיסטוריה איננה עוד שדה של קונפליקטים בין אידאות מתחרות. גם דמות האדם המוכרת לנו, שהיא תוצר של קונפליקטים אלה, מגיעה לקִצה (פוקוימה, [1992] 1993).

הפרסום עורר הדים שהעצימו את העיסוק בסוגיית ניצחון הקפיטליזם, ומטבע הלשון "קץ ההיסטוריה" הפך שגור בפי כול. פוקוימה לא התייחס לקונפליקט ההיסטורי הממשי אלא להגיונם של הרעיונות שמילאו תפקיד מכריע בהיסטוריה של העולם המודרני, ועם זאת זכה חיבורו לביקורות נוקבות שהדגישו את היסוד השמרני, הדטרמיניסטי והרדוקציוניסטי בטיעוניו. הביקורות התרכזו בנקודות הבאות:

  • טיעונו של פוקוימה מבוסס על חשיבה בינארית, שלפיה העולם האידאולוגי והפוליטי נחלק בין ליברליזם קפיטליסטי למרקסיזם. חשיבה זו אינה מותירה מקום לאפשרויות פוליטיות אחרות.
  • רעיון קץ ההיסטוריה נגוע במגמה אתנוצנטרית, המזהה את תולדות העולם עם תולדות המערב ומתעלמת מנקודות מבטם של המזרח ושל העולם השלישי, משם משתקפת היסטוריה שונה לחלוטין, שממנה נגזרות מסקנות פוליטיות מנוגדות.
  • פוקוימה מתעלם מהניגודים הפנימיים הטמונים בקפיטליזם, שעודם רחוקים ממיצוי עצמי. דוגמה בולטת לכך היא הגלובליזציה, הפותחת מחדש את הקונפליקט בין העולם הראשון הקפיטליסטי, הליברלי והבורגני לבין העולם השלישי.
  • הטרור בינלאומי של אוסמה בן לאדן, ששיאו בהרס אפוקליפטי של מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001, היווה תזכורת קשה לעובדה כי הקונפליקט חי ורוחש: מול הציוויליזציה שהוכרז עליה כמנצחת מתייצבת תרבות מוסלמית פונדמנטליסטית גלובלית, שאין לה כל כוונה להודות בתבוסתה מול עוצמת המערב.
  • התיאוריה של פוקוימה קיבלה ממד אירוני נוסף בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנים 2009-2008. עוצמתה הכל-יכולה של ההשקפה הליברלית-קפיטליסטית עורערה משום שהתברר כי בהעדר כוחות רגולטיביים, הצמיחה עלולה להביא לתוצאות שליליות שעיקרן התרחבות צינית של השוק ללא בסיס כלכלי ריאלי, העדר תעסוקה, פשיטות רגל של מוסדות פיננסיים מרכזיים ועוד.  כעת הובהר כי הפילוסופיה הליברלית אינה בלתי מנוצחת. מאחורי גבה צצות שוב הצעות "סוציאליסטיות" ישנות המבקשות לאזן בין החופש הליברלי לבין הגנה על טובת הציבור.

אם כן, לא ההיסטוריה הדיאלקטית של המאבק הבין-גושי היא שהגיעה לקִצה, אלא האשליה שהקרב בין הציוויליזציות הסתיים בהכרעה בין שני שחקנים גלובליים. השאננות והיהירות המערביות הן שהגיעו לקצן.

 

מקורות

פוקוימה, פ' [1992] 1993: קץ ההיסטוריה והאדם האחרון, תרגום: נ' פלוטקין, תל אביב: אור-עם.

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

November 9, 1989 Berlin wall. Unknown Photogrpher

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×