רעיונות לפי אישים : רולס ג'ון

תוכנית לחברה אידאלית שאינה קיימת במציאות. מודל חשיבה המכוון אל הטוב התועלתי או המוסרי. אוטופיה היא אתר א-היסטורי, שאינו בנמצא (או-טופיה, ביוונית: "שום-מקום"), מקום ששורר בו סדר אידאלי, שאינו ניתן להגשמה בתנאי החברה הרגילים; סדר יחידאי, מוחלט וגואל, פרי הדמיון והמחשבה החופשית, המכוון ליצירתה של הרמוניה מושלמת. האוטופיה יכולה ללבוש צורה של מקום טופוגרפי (למשל עיר), או לשרטט סדר סימבולי המכונן מוסדות אידאליים של צדק ושיתוף, שבהם באים לידי ביטוי הערכים האישיים והחברתיים של תושבי האוטופיה. אוטופיות יכולות לשקף תכנים פוליטיים, מוסריים או אסתטיים מגוונים באמצעות ספרי מסעות, מדע בדיוני או הגות חברתית. עוצמתה של האוטופיה נעוצה בתמונה המושלמת של המציאות שהיא מציירת; חולשתה טמונה בהנחה בדבר נמנעוּת הטעות – ומכאן, הטרור המחשבתי והפוליטי שהיא מפעילה כנגד מתנגדיה. … קיראו עוד

השקפת עולם רווחת בקפיטליזם הליברלי, הרואה באדם אדון לגורלו; הפרט מממש את גורלו האישי באמצעות זכות הבחירה. הבחירה היא פעולה אוטונומית הנותנת ביטוי לחירותו של האני. זכות הבחירה מוצגת כזכות יסוד שבאמצעותה הפרט קובע את תוכנית חייו: האדם עצמו "יוצר את מזלו". נקודת מבט זו היא צרכנית ביסודה: הוד מעלתו הצרכן מוזמן לבחור בין חלופות שונות המתחרות על תשומת לבו בתחום הפוליטי, האישי, הכלכלי וכן הלאה. אולם האם הבטחה זו ניתנת למימוש? לעתים קרובות השיטה משתמשת בטענת הבחירה רק לשם מירוב רווחים וייעול מערכת השיווק. במקרים אלה הבחירה היא באידאולוגיה הליברלית והדמוקרטית של הקפיטליזם, שתפקידה הממשי הוא להרדים את תודעת ההמונים ולהסיט את תשומת לבם ממנגנוני שוק דטרמיניסטיים, הקובעים בעבור הפרט את "בחירתו" ואת "גורלו". … קיראו עוד

השקפת עולם, זרם בתיאוריה הכלכלית והפוליטית שראשיתו בסוף המאה ה-18 והוא מזוהה עם המהפכה התעשייתית ועם הנאורות. הליברליזם דוגל בחירות הפרט, בזכויות האזרח ובחופש המחשבה והקניין. החירות נתפסת כערך רציונלי ותועלתני, התורם לשגשוגו של הפרט ומבטיח את אושרו של הכלל. הליברליזם מאמין בחופש ההזדמנויות והבחירה של הפרט וביכולתו לרתום את הידע שרכש לשיפור חייו. דבר זה יקרה אם המדינה תצמצם ככל יכולתה את מעורבותה במשק ותניח לכוחות השוק לווסת את היחס בין ביקושים לסיפוקים. החל משנות השבעים של המאה ה-20 זוכה זרם זה לתחייה. הגרסה העדכנית של רעיונות אלה, הניאו-ליברליזם, מבטאת חזרה לליברליזם הרדיקלי ומתאפיינת בשאיפה למירוב הרווחים ובצבירה בלתי מרוסנת של עושר בידיים מעטות. הכלכלה הניאו-ליברלית היא חלק בלתי נפרד מעידן הגלובליזציה. היא נותנת ביטוי לשליטתו של ההון הבינלאומי בשווקים ולניתוקו ממרכיב העבודה. הניאו-ליברליזם דוגל בהפרטה, בכלכלת שוק, בהפחתת מסים ובפתיחה של השווקים לתנועת הון וסחורות. הוא מטפח את התרבות התאגידית ורואה בה מנוע עיקרי לצמיחה. כלכלה זו נשלטת בידי הגמוניה אמריקאית ופועלת באמצעות מוסדות בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. הכלכלה הניאו-ליברלית מרחיבה את הפער בין העולם השבע, "העולם הראשון", לבין העולם העני, "העולם השלישי". הביקורת על ההשקפה הניאו-ליברלית מקיפה קשת רחבה של גורמים: מאקטיביסטים ופעילים נגד הגלובליזציה ועד תיאורטיקנים מתחומי הפילוסופיה, הכלכלה ומדעי החברה והתרבות, המצביעים על אופייה הדכאני. … קיראו עוד

אחת הטענות הרווחות כנגד תפיסת העולם הפוסטמודרנית גורסת כי היא אינה מאפשרת עמדה אתית, שיפוט מוסרי או סולידריות אנושית. טענה זו מעוגנת בהנחות הבאות: (א) ההנחה בדבר הממד הכאוטי, הניהיליסטי והמפרק של הפילוסופיה הפוסטמודרנית – הנחה המצביעה על הבלטת הממד האינדיווידואלי בפילוסופיה זו על חשבון הממד הסולידרי של המציאות; (ב) ההנחה בדבר התרוקנותה של השפה […] … קיראו עוד