פורנוגרפיה
יצירה מילולית, חזותית או צלילית או כל טקסט אחר שנועדו לעורר גירוי מיני באמצעות תיאור ישיר של פעילות איברי המין. נושא לאין-ספור דיונים הנוגעים בגבולות התשוקה המינית ובגבולות חופש הביטוי. הפורנוגרפיה מעלה לדיון דילמות מרכזיות של התרבות כגון מלוכלך ונקי, מגונה ובזוי, ראוי ומהוגן. סוגיות אלה מופיעות בהקשרים תרבותיים שונים, תובעות הכרעות מוסריות, משמשות כסיסמאות קרב מזדמנות. כל תרבות מסמנת בצורה שונה את גבולות הלגיטימיות של התיאור והחשיפה הגופנית ובכך מגדירה את ערכיה. אף כי ימי הפורנוגרפיה עתיקים כימי האדם, ראוי להבליט את הזיקה המיוחדת שנוצרה בין הפורנוגרפיה למודרניות. הדימוי הקפיטליסטי הרווח הוא הדימוי האנונימי, המנוכר, של המכונה: האדם כ"מכונת מין" (Sex Machine). אדם זה חורג מן הכלא המשפחתי הבורגני ומבקש למקסם את תשוקתו. העידן הפוסטמודרני משקף יחס אמביוולנטי כלפי החוויה הפורנוגרפית. מצד אחד, תעשיית הפורנו חודרת לכל פינה של החיים: טלוויזיה, קולנוע, פרסומת, מועדונים ועוד. בצורתה המוקצנת, היא משקפת את החיבור המאיים בין קפיטליזם, ארגוני פשע, זנות וסחר בנשים. מצד שני, הפורנוגרפיה יכולה לחבור לכיוונים מתקדמים ולשרת את החופש האינדיווידואלי ואת הזכות להיות "מישהו אחר". בצורתה זו, היא יכולה להניע מרד אידאולוגי של קבוצות שוליים נגד כוחנותו של הממסד החברתי הקפוא.
… קיראו עוד
תחום: אינטרנט|ביקורת התרבות|במה|גוף|מיניות|סגנון חיים|פנטזיה|פרסום ושיווק|צילום|תקשורת המונים|תרבות פופולרית
אישים: ארטו אנטונן, באטלר ג'ודית, בודלר שארל, בטאיי ז'ורז', ברנהרד סנדרה, ג'ויס ג'יימס, גואטרי פליקס, דה סאד, דושאן מרסל, דלז ז'יל, האנט לין, ורה ורוניקה, ז'יז'ק סלבוי, זונטג סוזאן, זיו עמליה, יאקובסון רומן, לי קרול, לינץ' דיוויד, לקונט פטריק, מאנה אדואר, מייפלת'ורפ רוברט, מילר הנרי, מרלו-פונטי מוריס, מרן ויקטור, מרקוס סטיבן, ניוטון הלמוט, ספרינקל אני, סקרלט או, פוקו מישל, פינו אטיין גבריאל, פלובר גוסטב, קאל סופי, קונס ג'ף, קנדריק וולטר, קרטר אנג'לה, ריאז' פולין, שניידר רבקה, שרמן סינדי