פפראצי
Paparazzi
כינוי לצלם, בדרך כלל עצמאי, המתמחה בחשיפת חייהם הפרטיים של מפורסמים. הפפראצי נמצא במוקד הדיון שעוסק בגבול שבין חשיפה לגיטימית לבין חדירה חושפנית לתחום הפרט. המושג, במקורו באיטלקית, נולד בעקבות דמותו של פפראצו, צלם עיתונות בסרטו של פרדריקו פליני, לה דולצ'ה ויטה (1960). במחצית השנייה של המאה ה-20 היו צלמי הפפראצי לַסַּמָּן הקיצוני של עולם העיתונות. עליית כוחם ביטאה שינויים ביחסה של החברה לדמויות כמו הסלבריטי, הכוכב וגיבור התרבות. היא גם שיקפה עלייה בכוחה של התקשורת המסחרית בימינו.
נסיבות מותה בתאונת דרכים של הנסיכה הבריטית דיאנה בפריז באוגוסט 1997 הביאו להפניית אצבע מאשימה כלפי צלמי הפפראצי והעיתונות הצהובה. הסברה, שנשללה מאוחר יותר על-ידי צוות חקירה צרפתי, שלפיה הנסיכה נמלטה מאימת צלמי הפפראצי, ושלתקשורת יש אחריות ישירה למותה, הביאה כוכבים רבים לנסות ולהגביל את זכותם של עיתונים לפרסם חומר בעל נופך "מציצני" (ע"ע צנזורה). בכך נרשם דף נוסף וסוער בהיסטוריה הארוכה של התנגדותם, האלימה לעתים, לפעילותם של הפפראצי בסביבתם. המקרה הוביל לקיומו של דיון ציבורי ביחס לתוקף המוסרי של העיסוק, המתמקד ברדיפה וצילום של מפורסמים. נשמעו קריאות לקביעת סייגים וגבולות לפעולתו של הפפראצי, שהפך בן לילה לאויב הציבור.
ואולם, ההתנגדות הגוברת והקריאות להגבלתו ולצנזוּרו של הפפראצי מטשטשים את תפקידו החברתי: הפפראצי מספק צורך חברתי תמידי במידע אלטרנטיבי, בדומה לפונקציות שממלאות הרכילות והשמועה. הוא מזין את תשוקת הציבור לחשיפת המתרחש "מאחורי הקלעים" של הבמה. בהציגו את תמונותיו בפני הציבור, הפפראצי מנסה לשכנע אותנו כי עבודותיו "מכסות" אזורים סמויים מעין. חשיפת תחומו הפרטי של הסלבריטי והצגת החומר הקשור אליו כחומר "חם" ו"אסור", הנתון אולי בסכנת צנזור, מאפשרות את מִחזורה וחיזוקה של השיטה הקיימת, תוך מחיקת שאלות מטרידות אחרות ביחס לנוהגה של החברה "מאחורי הפרגוד". כסוכן אידאולוגיה מן השורה, הפפראצי מסיט את הדיון הציבורי לכיוון שאינו מאיים על השיטה ועל השלטון. העיסוק במוסריותו של הצילום, בעימות שבין זכות הציבור לדעת לבין השמירה על הפרטיות, סותם את הגולל על האפשרות לערער על עצם הרעיון הקפיטליסטי, אשר מתוקף ההיגיון התרבותי והכלכלי שלו פועל הצלם. כפועל יוצא מכך, השיטה – זו שמוקיעה את הפפראצי – מתחזקת (ע"ע פניקה מוסרית).
מנקודת מבט זו לא יהא קשה לחזות כי פעולת הפפראצי לא תוגבל אלא אף תורחב. הדרישה הרפה לריסונו תשמש מס שפתיים שנועד להסוות את שגשוגו של המקצוע ואת חלחולו אל תחומים אחרים באמצעי התקשורת. הצילום מספק מידע "אלטרנטיבי" ומשרת ברמה המיידית את הקהל ובעיקר את "קורבנותיו" של הפפראצי. בכך הוא מחזק באופן מלאכותי את התרבות הקיימת, תוך סיפוק היצר המציצני של הציבור המעוניין לחדור לחיי היפים והמפורסמים.
מכאן לאן?
מקורות
יצהר, א' 2004: בין כבוד האדם לכבוד הרייטינג, ארץ אחרת, 21 (מרץ-מאי).
Howe, P. 2005: Paparazzi: And Our Obsession with Celebrity, Leicester: Artisan.
McGreal, P. 2002: I, Paparazzi, New York: Vertigo.
תאור / מקור התמונה:
La Dolce Vita, 1960. director Federico Fellini