מילניום

בתרבות המערבית מופיע המילניום כסימן קלנדרי רב משמעות, אך גם כתיאור של עידן מבורך הבא בעקבות אפוקליפסה צפויה. כדי להבין את שיגעון המילניום יש להבין ראשית מדוע הקלנדריות היתה ועודנה נושא כה מטריד וכה קוסם לחברה האנושית. חוקר מדעי הטבע סטיבן ג'יי גולד (Gould) טוען שהמושג הבסיסי של אלף השנים בתרבות המערבית צץ משתיים מקרב האסטרטגיות המנטליות הגדולות המשמשות אותנו בניסיון לסחוט סדר ומשמעות מתוך עולם ממרה. שתי אסטרטגיות מנטליות אלה הן: אסטרטגיית הסיווג ואסטרטגיה הנשענת על חישוביות אריתמטית שעניינה מספרים בעלי משמעות סופית. האסטרטגיה הראשונה תכליתה לפענח את "חץ הזמן"; לגלות תבנית בתוך השטף הכאוטי של ההיסטוריה; למצוא מובנות ופשר בתוך רצף האירועים, תוך השענות על הגיון דיכוטומי (ע"ע בינאריות). הציפייה לאפוקליפסה היא חלק בלתי נפרד מעולם של שינויים שבו קטקליזם קיצוני מביא בעקבותיו ישועה ונחמה, תקווה וסדר. האסטרטגיה השניה, החישובית, מייצרת גם היא אשלייה של סדר: היכולת לנבא אירוע מבחינה אריתמטית, ובעיקר ההנחה כי בסופו של דבר, חוק המספרים הוא השולט בזמן, מביאה לישועת הנפש. ואכן, במילניום הנוכחי הוסטה משמעות האירוע מאפוקליפסה לעניין קלנדרי; התאווה המילניארית היא מקרה פרטי של הקסם הקלנדרי: "אלה הם יצירי ההנאה של הסדירה והתענוג של ההבנה […] אנו סוגרים על סדירות מספרית ומחפשים בה משמעות עמוקה מפני שסדר כזה מצוי תחת מידה גדולה של תבניתיות הטבע" (גולד, 2000: 28).

בסוף המאה ה-20 הפך המילניום לפרקטיקה כלכלית עצמאית. העולם נשטף בגל של מוצרים חדשים: כתבי עת, ספלי קפה, חולצות טי ועוד. ראוי לציין כי בשנים האחרונות של המאה ה-20 גבר הדיון באפשרות שמא חגיגות המילניום שנקבעו לליל ה-31 בדצמבר 1999 היו מוקדמות משהו. בוויכוח זה, המוכר מחילופי מאות קודמים, גורסת גישה אחת, "מדעית" באופייה, כי המעבר לאלף הבא מתבצע בין שנת 00 לשנת 01, וזאת בהתחשב בכך שהמניין מתחיל בשנה אחת ולא בשנת אפס. גישה שנייה, המאפיינת את הציבור הרחב, דבקה בדעה כי המעבר מאלף לאלף חל בין השנים 99 ל-00. ברור כי אין כל דרך ליישב את הסוגיה. גולד טוען כי היא מציגה את החלוקה שבין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה. הבחנה זו היתה קיימת גם בשנת 1900. אז זכתה התרבות הגבוהה בניצחון ואכפה את 1 בינואר 1901 כראשיתה של המאה ה-20. במקרה הנוכחי, התרבות "הנמוכה" – "תרבות הפופ, החמושה בסמכות הבלתי מנוצחת של היחסים החברתיים החדשים" (גולד, 1999: 99), הביאה לכך שהמילניום נחגג ברוב שמחה, והעניק למאה ה-20 רק 99 שנים. סוף המילניום השני היווה רקע לפחדים שונים שהתבררו כמוגזמים (באג 2000, החשש לקריסת מערכות המחשב בעולם) וכן לשינויים חברתיים שונים, ביניהם עלייתן של מגמות העידן החדש והשפעתן על צורות מחשבה, אמונות ודרכי ההתנהגות של הציבור הרחב (דן, 1999).

"שער העיתון "ידיעות אחרונות 1/1/2000