האקר
Hacker
מומחה תוכנה הפועל בתחום העבריינות הממוחשבת; לחלופין, לוחם חופש וירטואלי. טכנולוגיית המחשבים פותחת פתח לאי-סדר ולכאוס, הבאים לידי ביטוי בפריצות לרשתות מחשב ולאתרים מוגנים, לרבות אלה הנחשבים קודש הקודשים של ממסדים ביטחוניים וכלכליים. ההאקרים מאיימים לפגוע בצמתים של שליטה, בקרה ומידע. עבריינות ממוחשבת כוללת האזנות סתר, חדירה למאגרי מידע ופעילות פיראטית. בעידן האינטרנט וצריבת התקליטורים, גניבה והעתקה בלתי חוקית של תוכנות הפכו לפעולות קלות יחסית. מעקב וחדירה הפכו אף הם לקלים, בזכות העקבות האלקטרוניים שמותירים כרטיסי האשראי, הרישומים המופיעים במאגרי מידע ציבוריים ופרטיים והיכולת למזג מידע בשפה דיגיטלית. קצב חקיקת החוקים מפגר אחר השינויים המהירים בטכנולוגיה. אל קו תפר זה חודרים ההאקרים.
הטכנולוגיה הדיגיטלית והשתכללותה המהירה יצרו מצב חדש, הנחשב עתיר סכנות לחברה המודרנית (שנער, 1998). בראשית עידן הדפוס השליטו מלכים באירופה צנזורה חמורה על הפצת חומר שסטה מן האידאולוגיה השלטת, ואולם כיום מצב זה הוא מסובך הרבה יותר: הידע, דומה, אינו עוד נחלת המרכז. העולם נתפס כאוסף של מבנים אמורפיים שאינם ניתנים לצפייה. זהו עולם שבו המידע עשוי לנוע באופן חופשי ומקרי, מחוץ לשליטתם הבלעדית של סוכני ידע מוסמכים. פעולתו של ההאקר מדגימה זאת היטב.
בעגת ההאקרים נהוג להבחין בין שלושה סוגים: (א) האקר הנהנה לחקור מערכות הניתנות לתכנות כדי לבחון את גבולות ביצועיהן או לשפרן. האקר מסוג זה ידוע גם בשם "ההאקר בעל הכובע הלבן". לעתים הוא מאתר פרצות אבטחה במערכות ונכנס אליהן רק כדי להתריע, ולא כדי להפיק תועלת (מור, 1999); (ב) ה"קרקר" (Cracker), האקר מן הזן העברייני, שאינו בוחל בגניבה או בוונדליזם. האקר מסוג זה זכה לכינוי "ההאקר בעל הכובע השחור"; (ג) ה"פריקר" (Phreaker), המתמחה בחדירה לרשתות של תקשורת ואינטרנט.
ההאקר ה"אמיתי" מגדיר את עצמו אידאליסט הדוגל בחופש המידע. ב-1984 פרסם סטיבן לוי את ספרו Hackers: Heroes of the Computer Revolution, שהביא לגיבוש עקרונות האתיקה של ההאקר: הגישה למחשבים צריכה להיות חופשית ומוחלטת; כל מידע חייב להיות חופשי; אין לבטוח ברשויות; יש לעודד ביזור; האקרים ייבחנו רק על-פי מעשיהם ברשת ולא על-פי אמות מידה של דת, גזע, מין או תואר; מחשבים יכולים לשנות את החיים לטובה.
ישנם האקרים התוקפים אתרים פורנוגרפיים ומתנגדים למעשים לא חוקיים. כך, באצטלת רובין הוד של העידן המודרני, הם מנסים להילחם בתאגידים הגדולים – אותן מערכות דמויות האח הגדול המנהלות את חיינו מרחוק. רוב ההאקרים (הקרקרים) הם כנראה נערים או צעירים המתחרים ביניהם על מספר הפריצות המוצלחות. בהקשר זה זכור אירוע שיבוש המחשבים בכמה שדות תעופה בארצות הברית בנובמבר 1988. חדירות רבות מיועדות למטרות ריגול תעשייתי, פוליטי או אחר (פויר, 1998). פעילותם של ההאקרים מניבה תוצאה פרדוקסלית: מצד אחד, הם חותרים לחופש בהעברת מידע, ומצד אחר הם מציבים איום על חירותו של הפרט, החשוף למעשי פריצה. לא רק תאגידים גדולים נפגעים מפעילותם של ההאקרים; לעתים קרובות נפגעות זכויות הפרט.
בשנים האחרונות הופיע זן חדש של האקרים: ה"האקטיביסטים" (Hacktivists). סוג זה משלב ידע טכנולוגי עם פעילות פוליטית (ע"ע שיבוש תרבות). ההאקטיביסטים פועלים בכמה זירות ותומכים בכמה מטרות, אולם נראה שהמאבק המרכזי שמאחד אותם הוא המאבק בגלובליזציה. ההאקטיביסטים פורצים לאתרי אינטרנט ומערכות מחשב של גורמי ממשל או תאגידים בינלאומיים ותוקפים אותם בניסיון להעלות את המודעות לנושאים שהם מעוניינים לקדם (ע"ע טרור). במקרים אחרים הם מפיצים תוכנות שאמורות לסייע לאזרחים החיים תחת דיכוי פוליטי להציג את עמדתם ולגלוש באינטרנט בחופשיות בלי שהשלטון יעקוב אחריהם או ימנע מהם להביע דעה (דרור, 2005) (ע"ע אקטיביזם).
מכאן לאן?
מקורות
דרור, י' 2005: הפוליטיקה של הטכנולוגיה, תל אביב: מפה.
כספי, ד' 1997: תקשורת המונים, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מור, ג' 1999: "ילדי המהפכה המקוונת", הארץ, קפטן אינטרנט, 20.7.1999.
פויר, ד' 1998: "הסימביוזה בין חברות האבטחה, המשטרה וההאקרים", הארץ, 20.3.1998.
פירטיות בתוכנה, 1998. מוסף פרסומי שצורף לצורף לעיתון הארץ.
שנער, ד' 1998: תקשורת: טכנולוגיה, חברה, תרבות, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Levy, S. 1984: Hackers: Heroes of the Computer Revolution, New York: Dell.
תאור / מקור התמונה:
Source: unknown