אקסטרים

המונח "אקסטרים" הוא שם מקובל לסגנון חיים ולתרבות פנאי השמים דגש על סכנה והקצנה כמרכיבים של אורח חיים אופנתי, "צעיר" ו"תוסס". להיות "אקסטרים" פירושו לצאת למסעות הישרדות בטבע או לחיות "על הקצה" בכרך האורבני (סנפלינג מגורדי שחקים, למשל). פעילות זו מייצרת חבילת מוצרים המשוּוקים תחת הכותרת "אקסטרים". טרנד האקסטרים כולל "ספורט אקסטרים", "גלידת אקסטרים", "שעוני אקסטרים", "טלוויזיית אקסטרים" (ערוצים ייעודיים כגון ערוצי פעולה וספורט קיצוני (ע"ע שוקמנטרי), תוכניות מציאות הכוללות מרכיב של עמידה במבחנים קיצוניים ובהישרדות (ע"ע ריאליטי), ואף מפגשים רנדומליים ברשת, בסגנון הרולטה (צ'ט רולט).

מנקודת מבט לשונית, ה"אקסטרים" הוא ביטוי פופולרי המגדיר "דברים שלא ייאמנו" והופך אותם לשגורים, למקובלים (ע"ע נטורליזציה). דווקא בעידן שהפגיש אותנו פנים אל פנים עם האימה (שהגיעה לשיאה בקריסת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001) נוצר רִיק מאיים: ריקנות המבקשת, ללא הצלחה, לזכות לייצוג. על רקע זה נוצרות מילים חדשות ל"דברים שלא ייאמנו". היות שהדברים הבלתי אפשריים כבר התרחשו, יש לחפש מילים חדשות שיאזרחו את האימה ויקראו לבלתי אפשרי בשמו (ז'יז'ק, 2002).

נשאלת השאלה: אם הבלתי ייאמן כבר התרחש, כיצד אפשר לשווקו כמשהו חדש? הפתרון האירוני שמסתמן הוא מילה חדשה שטרם נוכסה לציון תופעות או אובייקטים אחרים. ואולם, האקסטרים אינו אומר דבר; אינו מתיימר לייצג את האימה שבשמה הוא מדבר. כל שעולה בידו הוא להגדיר את האימה כמותג שיווקי מרגיע, כסגנון חיים שאינו נוגע בדברים האיומים באמת. ההתמודדות כביכול עם המוות הופכת למקדם מכירות יעיל. האימה והזוועה, האפוקליפסה והמשחק הופכים לאפשריים ואף למהנים ומבדרים (ע"ע קיטש ; בידור).

לסיכום, אפשר לומר כי האקסטרים משקף את רוח התקופה: הניסיון לחיות את הנשגב ברמה עממית ועל בסיס צרכני מובהק. בשעה שהסכנה אופפת את הפרט בחיי היומיום, יש רצון להתרחק ממנה באמצעות אזכורה הפיקטיבי והדמיוני. הצפייה בערוץ אקסטרים בטלוויזיה מאפשרת לצופה להחליף אימה מוחשית, התובעת תגובה פוליטית, בתגובה פיקטיבית המצטמצמת לצפייה במסך (דלילו, 2004). גיבור הזוועה של היומיום הוא עכשיו כוכב טלוויזיית האקסטרים (ע"ע אסון, טכנולוגיות ניהול).

צלם: לא ידוע
Unknown photographer