אפוריה
Aporia
"מורים ללימוד אמנויות אחרות יש לרוב ובכל מקום, והיו אף נערים שהצטיינו באחדות מהן, עד כדי כך שהיו מוכשרים דיים ללמדן. ואולם, כדי ללמוד לחיות נדרשים חיים שלמים, ובנוסף, ואולי תתמה על כך עוד יותר: נדרשים חיים שלמים כדי ללמוד למות"
לוקיוס אנאיוס סנקה, על קוצר החיים, עמ' 27.ביוונית: "קושי". מונח במסורת הפילוסופית המציין סתירה שלא ניתן להתגבר עליה, המסתיימת בקונפליקט בלתי ניתן להתרה (Poros=דרך; A Poros =היעדר דרך). מונח רווח בביקורת פוסט-סטרוקטורליסטית. הפילוסוף ז'ק דרידה (Derrida) רואה באפוריה מונח פרדוקסלי שהוראתו: חסימת עצם היכולת לעבור בין גבולות, להגדיר, לנסח. אפוריה היא "לא-דרך", נקודת עיוורון החוסמת את שדה הראיה; קושי להגדיר מבחינה מטאפיזית את היש.
אריסטו מגדיר אפוריה כשוויון שנוצר בין שני טיעונים סותרים. אצל אפלטון מופיעה האפוריה כחלק מן הטכניקה הסוקרטית שנועדה להביא את בן השיח לידי הכרה באי-ידיעתו: מתוך עמדה של אי-ידיעה זמנית אפשר להציג עמדה חלופית המובילה לדרך הנכונה. הדיאלקטיקה של הרוח, על-פי הגל, מתקדמת מן המבוי הסתום של הסתירה בין תזה לאנטיתזה אל ההתגברות – הסינתזה. המסורת הפוסט-הגליאנית ממשיכה קו חשיבה זה ואף מקצינה אותו. כעת האפוריה מסמנת את המקום הסובייקטיבי של הסתירה, שממנו לא ניתן להתקדם לעבר "התגברות" דיאלקטית (Aufhebung).
במחשבה הפוסט-סטרוקטורליסטית מציינת האפוריה מבוי סתום של החשיבה, הקורא לניסוח מחדש של השאלות הנשאלות. כך, למשל, מנסה היידגר (Heidegger) להתגבר על האפוריה של הניגוד הבינארי אובייקט/סובייקט על-ידי הצעת מונח שלישי, ה-Dasein, שפירושו היות שם, "היות (האני) בתוך העולם". מצב זה אינו מבטל לחלוטין את האפוריה; אין הוא מחליף אותה בערך חדש. אצל דרידה משמש המונח לתיאור התפרקותו של הסימן, כלומר שחיקתה של המשמעות. בספרו (Aporias (1993 הוא מגדיר את האפוריה כ"שטח הפקר", שבו אי-היכולת לעבור הופכת לאי-יכולת ליצור פורמציה, מבנה, פרויקט או סימון גבולות. האפוריה משמשת להגדרה הפרדוקסלית של הגבול: הגבול הוא תמיד "הגבול הבלתי נראה". הוא הדין גם ב"גבולות האמת"; אלה תמיד סופיים ואינסופיים כאחד, מציינים את האפוריה (המבוי הסתום) של ההגדרה עצמה. כל שיח אודות האמת, הרציונליות, הצדק או החוק, מחויב אפוא בפעולה אַפּוֹרֶטִית, מיקדמית: לנסח תחילה גם את אופני אי-האפשרות שלו, כלומר את האופן שבו השיח הסמכותני ניתן לפירוק מן ההילה הטרנסצנדנטלית שלו (זגורי-אורלי, 2001: 11-7).
מכאן לאן?
מקורות
זגורי-אורלי, ר' 2001: "צדק, אולי…" בתוך: בנימין, ו' ודרידה, ז' לביקורת הכוח/תוקף החוק, תל אביב: רסלינג, עמ' 22-7.
סנקה, ל"א 2010: על קוצר החיים, תרגום: נ' כהן, בנימינה: נהר ספרים, עמ' 27.
Derrida, J. 1978: "Structure, Sign, Play", in: Writing and Difference, trans. A. Bass, Chicago: University of Chicago Press, pp. 278-296.
— 1993: Aporias, trans. T. Dutoit, Stanford: Stanford University Press.
תאור / מקור התמונה:
https://desmotivaciones.es/7173467/Duda-de-todo