משחק
תנועה ספונטנית, פעולה חופשית הממוקדת בהנאה ובשעשוע ואינה מחויבת לתוצאה. פעילות המפקיעה לפרק זמן את המשתתף משגרת יומו ונוטעת אותו בעולם דמיוני בעל חוקיות משלו. המשחק מופיע בפעילויות ספונטניות בחיי היומיום ובמסגרות חברתיות מוסדיות. למשחק כפל פנים: המשחק כ-Play, פעילות ספונטנית בלתי מובנית שאינה חותרת לסיום נתון ומעוררת הנאה ושעשוע, והמשחק כ-Game, פעילות מובנית, בעלת כללים, השואפת לסדר מוגדר או לתוצאות מסוימות, למשל תאטרון או ספורט. המחשבה הקלאסית קושרת את המשחק לספֵרה התבונית של האדם. היא רואה בו הפגנה של כוח, שנינות, העזה ויצירתיות ומבליטה את חשיבותו החינוכית. המשחק מופיע במגוון של פעולות אנושיות: ספורט, אמנות, מוזיקה, מלחמה, דרמה חברתית, פסיכואנליזה, פולחן, בדיחה, הימורים ועוד. תפיסות מודרניסטיות רואות בו צורה אסתטית אוטונומית היוצרת חלופה למציאות. תפיסות פוסטמודרניות רואות בו טקסט ביקורתי המציין תנועה פנימית שמתקיימת בתוך תהליכים של יצירת משמעות: המשחק החופשי (Free Play) יוצר תהליכים רפלקסיביים שבהם השפה "מתבוננת בעצמה", משחקת ומפרקת את משמעויותיה. למשחק מעמד מרכזי בכלכלת הבידור העכשווית. תעשיית המשחקים באינטרנט ובתקשורת הסלולרית יוצרת מסגרת כלכלית ואידאולוגית חדשה: "משחקיות" (Gaming). זו הופכת למטאפורה מובילה המתארת מנעד רחב של יחסים חברתיים ועסקיים בין השחקנים.
… קיראו עוד
יצירה: אפוקליפסה עכשיו (פרנסיס פורד קופולה 1979)|האדם המשחק (יוהאן הוזינגה 1938)|הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה (פרידריך ניטשה 1976)|החוויה הפנימית (ז'ורז' בטאיי 1954)|המדע העליז (פרידריך ניטשה 1878)|הנאת הטקסט (רולאן בארת 1973)|חקירות פילוסופיות (לודוויג ויטגנשטיין 1953)|יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני (ולטר בנימין 1936)|לב החשכה (ג'וזף קונרד 1899)|משחק ומציאות (דונלד ויניקוט 1971)|על החינוך האסתטי של האדם בסדרת מכתבים (פרידריך שילר 1795)|פידרוס (אפלטון)|פרשנות של תרבויות (קליפורד גירץ 1973)|קורס בבלשנות כללית (פרדינן דה סוסיר 1916)