פרודיה/פסטיש
צורות שיח באסתטיקה. הפרודיה מקיימת זיקה קומית מתקנת לטקסט שעליו היא חוזרת ושאותו היא מחקה. הפרודיסט עומד מחוץ לאובייקט הלעג שלו. בניגוד לכך, איש הפסטיש עוסק בחיקוי נלעג של סגנונות מתים, תוך שהוא מצוי בו בזמן "בתוכם" ובמרחק אירוני, מחוצה להם. הפרודיה והפסטיש מציגים פרקטיקות ביקורתיות שונות בתרבות ההווה, והם נדונים על-ידי תיאורטיקנים מרכזיים כמו מיכאיל באחטין (Bakhtin), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד.
… קיראו עוד
יצירה: Piazza D'Italia (צ'רלס מור)|איינשטיין על החוף (פיליפ גלאס 1976)|הדוור מצלצל פעמיים (ג'יימס קין)|המודרניים (אלן רודולף 1988)|חברת הראווה (גי דבור 1967)|כחום הגוף (לורנס קאסדן 1981)|פוליצ'ינלה (איגור סטרווינסקי)|פוסטמודרניזם או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר (פרדריק ג'יימסון 1984)|פייר מנאר מחברו של דון קיחוטה (חורחה לואיס בורחס 1944)|פילוסופיה של המוזיקה המודרנית (תיאודור אדורנו 1947)|צ'יינהטאון (רומן פולנסקי 1974)