קאמפ
רגישות אסתטית דינמית שאינה מתגבשת לכדי רעיון כולל או שיטה. אסתטיקה המבליטה אהבה ללא טבעי, לאזוטרי, למוגזם, לקיטש, לצירופי כלאיים, לסגנון עודף, לתאטרליות. התוכן העיקרי של הקאמפ הוא האירוניה המעוצבת. הטעם הקאמפי עומד בניגוד לסטנדרטים של האמנות המסורתית הגבוהה ומציב אופוזיציה לניקיון המינימליסטי, ל"טעם הטוב" ולמוסרנות הפוריטנית. הרגישות הקאמפית מזוהה לעתים קרובות עם הטעם ההומוסקסואלי, אף שאין חפיפה מוחלטת בין השניים. הקאמפ מקדש ומטרים את פולחן החריג, השונה והמזעזע. אולם באווירה תרבותית שבה פולחן האחר הפך זה מכבר לאופנה נפוצה, מאבד גם הקאמפ חלק מקסמו הביקורתי.
… קיראו עוד
תחום: אסתטיקה|ביקורת התרבות|מחשבה|מיניות|מרחב ציבורי|סגנון חיים|קהילה|קולנוע|שפה|תרבות חזותית|תרבות פופולרית
יצירה: הדמעות המרות של פטרה פון קאנט (ריינר ורנר פאסבינדר 1972)|הכול אודות אמא (פדרו אלמודובר 1999)|הכול אודות חווה (ג'וזף מנקייביץ' 1950)|הערות על הקאמפ (סוזן זונטג 1964)|חוק התשוקה (פדרו אלמודובר 1987)|חיקוי לחיים (דגלס סירק 1959)|חשמלית ושמה תשוקה (איליה קאזאן 1951)|מאטה הארי (גיאורג פיטמוריס 1931)|נרשם ברוח (דגלס סירק 1956)|נשים נשים (פדרו אלמודובר 1988)|סירת הצלה (אלפרד היצ'קוק 1944)|עלי או פחד אוכל את הנשמה (ריינר ורנר פאסבינדר 1974)|עקבים גבוהים (פדרו אלמודובר 1991)|פרח הסוד שלי (פדרו אלמודובר 1995)|פרסילה מלכת המדבר (סטיבן אליוט 1994)|קיקה (פדרו אלמודובר 1993)|שדרות סאנסט (בילי ווילדר 1950)|שמשון ודלילה (לוקינו ויסקונטי 1949)|שנה בת 13 הירחים (ריינר ורנר פאסבינדר 1978)
