רעיונות לפי יצירה : הדרך לשעבוד (פרדריך האייק 1944)

השקפת עולם, זרם בתיאוריה הכלכלית והפוליטית שראשיתו בסוף המאה ה-18 והוא מזוהה עם המהפכה התעשייתית ועם הנאורות. הליברליזם דוגל בחירות הפרט, בזכויות האזרח ובחופש המחשבה והקניין. החירות נתפסת כערך רציונלי ותועלתני, התורם לשגשוגו של הפרט ומבטיח את אושרו של הכלל. הליברליזם מאמין בחופש ההזדמנויות והבחירה של הפרט וביכולתו לרתום את הידע שרכש לשיפור חייו. דבר זה יקרה אם המדינה תצמצם ככל יכולתה את מעורבותה במשק ותניח לכוחות השוק לווסת את היחס בין ביקושים לסיפוקים. החל משנות השבעים של המאה ה-20 זוכה זרם זה לתחייה. הגרסה העדכנית של רעיונות אלה, הניאו-ליברליזם, מבטאת חזרה לליברליזם הרדיקלי ומתאפיינת בשאיפה למירוב הרווחים ובצבירה בלתי מרוסנת של עושר בידיים מעטות. הכלכלה הניאו-ליברלית היא חלק בלתי נפרד מעידן הגלובליזציה. היא נותנת ביטוי לשליטתו של ההון הבינלאומי בשווקים ולניתוקו ממרכיב העבודה. הניאו-ליברליזם דוגל בהפרטה, בכלכלת שוק, בהפחתת מסים ובפתיחה של השווקים לתנועת הון וסחורות. הוא מטפח את התרבות התאגידית ורואה בה מנוע עיקרי לצמיחה. כלכלה זו נשלטת בידי הגמוניה אמריקאית ופועלת באמצעות מוסדות בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. הכלכלה הניאו-ליברלית מרחיבה את הפער בין העולם השבע, "העולם הראשון", לבין העולם העני, "העולם השלישי". הביקורת על ההשקפה הניאו-ליברלית מקיפה קשת רחבה של גורמים: מאקטיביסטים ופעילים נגד הגלובליזציה ועד תיאורטיקנים מתחומי הפילוסופיה, הכלכלה ומדעי החברה והתרבות, המצביעים על אופייה הדכאני. … קיראו עוד

פילוסופיה פוליטית ותאוריה ביקורתית המבוססת על הגותו של קרל מרקס (1883-1818). ביסוד התאוריה עומד עקרון המטריאליזם ההיסטורי, שלפיו התשתית החומרית והכלכלית של האדם מעצבת את תודעתו לאורך ההיסטוריה ומשפיעה באופן מכריע גם על מבנה-העל, שהוא דפוס הפעולה הרוחני שלו. בבסיס החיים הכלכליים עומדים יחסי ייצור המתקיימים בין הקפיטליסטים, בעלי אמצעי הייצור, לבין חסרי אמצעי הייצור – הפרולטריון. כל תקופה מתאפיינת ביחסי ייצור ייחודיים לה ובמאבק מעמדי המתקדם באופן דיאלקטי לאורך ההיסטוריה ומסתיים בניצחון הפרולטריון, שלאחריו תיכון החברה העל-מעמדית של העתיד. המרקסיזם, שהבטיח אוטופיה מוסרית ופוליטית למאמיניו, היה לגורם אינטלקטואלי ופוליטי חשוב מאז סוף המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20. חסידיו ראו בו שיטה מדעית המוכחת על-ידי ניתוח היסטורי של הכלכלה המדינית; אחרים ראו בו אידאולוגיה של שחרור הפועלת בשירות האדם. המבקרים הצביעו על הממד הדוגמטי, הדטרמיניסטי והמשיחי של המשנה המרקסיסטית וראו בה מקסם שווא הפותח פתח לדיקטטורה רוחנית. אף כי המרקסיזם הפוליטי נחל את כישלונו המובהק בדמות מדינת המשטרה הסובייטית, ממשיכים ניאו-מרקסיסטים רבים לראות בו שיטה ביקורתית רבת עוצמה היכולה לשפוך אור על היחסים החברתיים ועל אופני שיח בתרבות ובתקשורת העכשוויות. ביקורת ניאו-מרקסיסטית ופוסט-מרקסיסטית בולטת בלימודי תרבות ותקשורת, בלימודים פוסט-קולוניאליים ובתאוריות פמיניסטיות, ומוצאת ביטוי אצל הוגים כגון אנטוניו גרמשי (Gramsci), מיכאיל באחטין (Bakhtin), לואי אלתוסר (Althusser), ריימונד ויליאמס (Williams), ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

גישה או אידאולוגיה פוליטית המביעה התנגדות לשינוי חברתי ומצדיקה אמונות ומסורות מקובלות. העמדה השמרנית וזו הניאו-שמרנית מתנגדות לאידאלים האוטופיים של הנאורות ושל המהפכה הצרפתית. בניגוד לעמדה האופטימית שמציגה הנאורות בשאלות של תיקון פוליטי, מדעי או מוסרי, השמרנות החדשה יוצאת מנקודת מוצא פסימית, שלפיה האינדיווידואל הבודד נאלץ לפלס את דרכו בעולם כוחני, הרחוק מן התמונה הוורודה שציירו חסידי הקדמה ושוחרי הצדק הקהילתי. השמרנות הקלאסית מזוהה עם הגותו של אדמונד ברק (Burke, 1790). השמרנות החדשה (הניאו-קונסרבטיזם) חוזרת להיות זרם פעיל בשנות השמונים של המאה ה-20. חבריו הבולטים מתנגדים לפוליטיקה של פיוס ושיתוף פעולה, מעלים על נס את ערכי הלאום, הדת והמשפחה ומבליטים קפיטליזם גורף הרואה בהורדת מסים ובהטבות לעשירים את חזות הכול. הם מבקרים מודלים של חשיבה אירופאית קונטיננטלית המוצאת את ביטויה בהגותם של היידגר, פוקו, דרידה ואחרים. בין התיאורטיקנים הניאו-שמרנים הבולטים אפשר למנות את מילטון פרידמן (Freidman), רוג'ר סקרוטון (Scruton), מיקל אוקשוט (Oakeshott), ליאו שטראוס (Strauss), אלן בלום (Bloom) ועוד. … קיראו עוד