קרנבל, קרנבלסקיות
אירוע חברתי ופומבי המלווה בתחפושות, במוזיקה, בתחרויות ובריקודים, שהתפתח בתרבות העממית של ימי הביניים והגיע לשיא פריחתו ברנסנס. האירוע הקרנבלי מבליט יסודות של חופש ופמיליאריות, פנטזיה ודמיון, דיאלוג בין-תרבותי ומחאה פוליטית. מאז המאה ה-17 הקרנבל אינו מזוהה רק עם המחזוריות הפומבית של חיי היומיום; הוא נחגג גם כאירוע פרטי (נשף מסכות) ומאוחר יותר גם כאירוע מילולי, בלובשו צורה של סוגה ספרותית. הרומן הקרנבלי מורכב מיסודות רב-קוליים והטרוגניים המדגימים את החוויה הליבידינלית של חופש ופריצת גבולות אידאולוגיים ואסתטיים נוקשים. מחקריו של תיאורטיקן התרבות מיכאיל באחטין (Bakhtin) הפכו את הקרנבל למונח מרכזי בביקורת התרבות בימינו.
… קיראו עוד
תחום: אידאולוגיה|אלטרנטיבה|אסתטיקה|אקטיביזם|ביקורת התרבות|במה|דת|חברה ופוליטיקה|מודרניזם|מחשבה|סגנון חיים|ספרות|פוסט-סטרוקטורליזם|פוסטמודרניזם|תרבות
יצירה: דון קיחוטה (סרוונטס 1606)|הדיבר ברומן (מיכאיל באחטין (1935-1934)|היכן אני נמצאת (אורלי קסטל-בלום 1990)|הקייטנה של קנלר (אתגר קרת 1998)|חיי אליקום (בנימין תמוז 1965)|יוליסס (ג'יימס ג'ויס 1922)|ירח הדבש והזהב (דוד שחר 1959)|מאוס [עכבר]: סיפורו של ניצול (ארט ספיגלמן 1986)|מלך ליום אחד (פיליפ דה ברוקה 1966)|סוגיות בפואטיקה של דוסטויבסקי (מיכאיל באחטין 1978)|שגעון של לילה [After Houres] (מרטין סקורסזה 1985)