רעש לבן
White Noise
"הניסיון להבין את העולם שמעבר לשאון הבלתי פוסק של העולם המחווט, דומה לניסיון לחיות ליד כביש ראשי – אתה מתרגל לזה, אבל במחיר של פגיעה חמורה במשאבים הנפשיים ובבריאות התקינה".
קאלה לאסן, שיבוש תרבות, עמ' 36-35.לצד הרעש, המשבש את פעולת המערכת, אפשר להבחין גם ברעש שהוא חלק בלתי נפרד מאופן קיומה ופעולתה. זהו הרעש הלבן. קיומו השקט והלא מורגש מלווה את חיי היומיום. לעתים הוא מופיע כרעש רקע, חלק בלתי נפרד מתפקוד המערכת ומפעולת המכשירים: הטלפונים מצלצלים, מדיח הכלים פועל, בטלוויזיה קופצות תמונות ונשמעים קולות, המחשב פולט צלילים. הזרימה הבלתי פוסקת של מידע רב-ערוצי עשויה להפוך לרעש לבן, המאיים על יכולתנו לתרגם את ההתנסות לכלל ניסיון ולחוות את האותות כבעלי משמעות.
הרעש הוא מעין פסקול המנוגד לקולו של הטבע. זהו מלמול בלתי פוסק הרחוק מן הנפילה המרגיעה של טיפות הגשם, למשל. הרעש, כותב קאלה לאסן (Lasen), "הוא קרוב לוודאי המזהם הנפשי שהכי קל להבינו. הוא היחיד שכבר הוצמד לו התואר מזהם 'נפשי'. החל בנהמה העמומה של התנועה בשעת העומס, דרך הזמזום הבוקע מן המקרר שלכם, ועד לרעש המונוטוני שפולט המחשב שלכם. סוגים שונים של רעש (כחול, לבן, ורוד, שחור) זולגים ללא הפסקה אל תוך הסביבה הנפשית שלנו […] מהותו של העידן הפוסטמודרני שלנו עשויה להימצא בפרטיטורה האורבנית הזו" (לאסן, 2002: 35) (ע"ע זבל). אי-אפשר לקטוע את "ההפגזה הבלתי פוסקת של האינפורמציה" (דלילו, 1991: 66). במצב זה הריבוי, הגודש, העודפות והיתרות יוצרים מסה קריטית שתוצאתה רדיקלית. לעתים קרובות המידע עצמו עובר שינוי יסודי והופך לרעש לבן. "הזרימה היא תמידית", אומר אלפונס, אחד מגיבורי הרומן רעש לבן של דון דלילו:
"מילים, תמונות, מספרים, עובדות, תרשימים, סטטיסטיקות, נקודות, גלים, חלקיקים, גרגרים. רק אסונות תופסים את תשומת לבנו, אנו רוצים אותם, אנו זקוקים להם. אנו תלויים בהם. המצלמות נמצאות בדיוק במקום. הן בעמדת צפייה. שום אסון לא יצליח לחמוק מעיניהן הפקוחות" (שם: 66).
"האסון הטלוויזיוני", רגע של מידע שיא, רגע ספקטקולרי ודרמטי, יכול לגבור על הרעש ולהפוך למשמעות. עם זאת, האירוניה טמונה בגוף הדברים: זהו אסון טלוויזיוני, ורק ככזה הוא נתפס כ"אמיתי" והמערכת המושגית שלנו יכולה לעכלו (Johnston, 1998). האסון הטלוויזיוני, אייטם מוביל בתוכניות המביאות "סיכום עולמי" של אירועי השבוע, או אפילו תוכנית מציאות כגון "הישרדות", הם כבר בבחינת סימולקרה – תעתיק מלאכותי של רגעי שיא, תחביר שגרתי, וידאו קליפ ההופך את יוצא הדופן, המסעיר והשערורייתי לחלק בלתי נפרד מפעולת המערכת. זהו הרגע שבו מיטשטשים הגבולות בין מידע שיא לרעש. לפנינו ריטואל תקשורתי קבוע הנחווה כעובדה זניחה בשוליים.
מכאן לאן?
מקורות
דלילו, ד' 1991: רעש לבן, תרגום: מ' זינגר, תל אביב: זמורה-ביתן.
לאסן, ק' 2002: שיבוש תרבות, תרגום: ד' לוי, תל אביב: בבל.
Johnston, J. 1998: Information Multiplicity: American Fiction in the Age of Media Saturation, Baltimore, London: The Johns Hopkins University Press.
תאור / מקור התמונה:
White Noise