לדעת קון, השינוי שחל במעבר מפרדיגמה לפרדיגמה הוא שינוי מ"חבילת הנחות" אחת לאחרת: "כשהמדען לומד פרדיגמה הוא קונה לו תיאוריה, שיטות ואמות מידה גם יחד, בדרך כלל בערבוביה שאינה ניתנת להפרדה. לכן כשהפרדיגמות מתחלפות, יש כרגיל שינויים משמעותיים בקני המידה הקובעים את הלגיטימיות של הבעיות ושל פתרונות מוצעים" (שם: 92). המעבר מפרדיגמה לפרדיגמה מתרחש עקב מעבר ממערכת הנחות ואמונות אחת למערכת אחרת, כאשר שתי המערכות הן אינקומנסורביליות, כלומר בלתי מתיישבות זו עם זו (שם: 83). המעבר אינו נובע מכישלון "מדעי" של שיטה זו או אחרת, אלא ממה שקון מכנה "הדרכים חסרות המבנה המשותף בהן השקיפו על העולם ועסקו במדע בתוכו" (שם: 125). קון מודע לרעיון כי תצפית וניסיון – הכלים המסורתיים של המדע – הם עדיין חשובים ביותר במעבר מפרדיגמה אחת לאחרת, אך לא פחות חשוב הוא הגורם של אמונות משתנות. אמונות אלה הנן שרירותיות במידה ידועה, והן פועל יוצא של מקריות אישית והיסטורית. ההקשר ההיסטורי, התרבותי והערכי הוא אפוא, לדעת קון, מרכיב מרכזי באמונות שמאמצת לעצמה הקהילייה המדעית.

מושגי המפתח בתפיסה זו הם "מדע תקני", "מדע חריג" ו"משבר". היחסים ביניהם מכתיבים את אופי השינויים שחלים בפרדיגמות; "כל משבר מתחיל בטשטוש הפרדיגמה וכתוצאה מכך בהיפתחם של כלי המחקר התקניים" (שם: 73). כל משבר, אומר קון, מסתיים באחת משלוש דרכים:

• המדע התקני "מתגבר" על המשבר ומוכיח שיש בכוחו לטפל בכל הבעיות ו"החריגים" שהצטברו על שולחנו.
• המשבר מסתיים במסקנה כי במצב הקיים של השדה המחקרי אין באופק פתרון נראה לעין. יש לדחות את הבעיה ולהשאירה לכלי מחקר משוכללים יותר בדורות הבאים.
• משבר עשוי להסתיים במעבר מפרדיגמה אחת לשנייה. מעבר זה דומה לאירוע "קטסטרופלי", שאינו מתרחש באמצעות שינויים אבולוציוניים במדע התקני, אלא עקב שינויים מהפכניים, היוצרים תמונה חדשה של העולם הישן. דרך זו מוגדרת כמהפכנית משום שהיא מציעה פעולה חדשה בתכלית שאינה לגיטימית על-פי נוהלי השינוי שקבעו המוסדות הקיימים (שם: 80).

ניתן להדגים את השינוי המהפכני בתיאור המעבר שחל מפרדיגמה פוליטית אחת לאחרת. בתקופת המעבר, כאשר שיטה פוליטית נחלשת, היא גורמת לתחושת משבר שביטויה הכפול הוא:

א. ניכור של ההמונים ביחס לשיטה הקיימת.

ב. ניסיונות לפעול באמצעים של שכנוע, תעמולה וגיוס חוץ-מוסדי. לעתים מתבטא הדבר גם בטכניקות של הפעלת כוח. הדבר קורה משום שהציבור מאבד אמון במוסדות הקיימים ובשינויים שהם מציעים. השינוי מתרחש אזי מבחוץ, על-ידי ערעורה של תמונת העולם הישנה ויצירת פרדיגמה חדשה שאינה מתיישבת עוד עם הנחותיה.

אפשר להציג את השינוי המהפכני גם בתחום המדע: מהפכה מעין זו התרחשה במעבר מן הגישה האסטרונומית של תלמי (ששלטה בימי הביניים) לתיאוריה של קופרניקוס (תנועת כדור הארץ סביב מערכת השמש) ובמעבר מתמונת עולם בלתי ביקורתית של הפילוסופיה לפני קאנט לתמונת עולם ביקורתית שקאנט מנסח באמצעות העיקרון של "המהפכה הקופרניקאית". זוהי ההבחנה בין ה"נוּמֶנוֹן", Noumenon – "הדבר כשלעצמו" – לבין ה"פֶנוֹמנוֹן", Phenomenon – עולם התופעות שבו עוסקת הפעילות המדעית. באמצעות הבחנה זו מצליח קאנט לבצר את מעמדה של הידיעה האנושית. ואולם התיאוריה של קון צועדת צעד רדיקלי נוסף המגדיר מחדש את גבולות הידיעה. לדידו, הידיעה אינה אוניברסלית, ליניארית ומצטברת; המדע מתקדם באמצעות "קפיצות", מהלכים מהפכניים המחייבים מעבר מפרדגימה לפרדיגמה. לאחר שמשתנה הפרדיגמה, אנו מגלים כי אנו כבר שרויים בעולם חדש. הפרדיגמות אינן משנות אפוא רק את הנתונים המדעיים, אלא יש בהן כוח הגורם לשינוי בהשקפות עולם כוללות (Lakatos and Musgrave, 1970). מסקנה זו היא בעלת חשיבות יתרה. בעקבותיה משתנה מן היסוד התמונה של ההיסטוריה של המדע:

• שינויים במדע הם תמיד שינויים מהפכניים הנוגעים להשקפות עולם.
• שינויים במדע אינם יוצרים רצפים היסטוריים. אלה מערכות פרקטליות שמושפעות מהקשרים היסטוריים-חברתיים ומעמדתם הערכית של המדענים הפועלים בתוך הקשרים אלו.
• התיאוריה המדעית מופיעה כמעין משחק לשון, המובל על-ידי הקהילייה המדעית בזמן היסטורי נתון. משחק לשון זה, בתפיסתו של ויטגנשטיין (Wittgenstein), הוא אוסף של אמונות, תיאוריות וערכים המשפיעים במישרין על אופן התיאור של המציאות.

לסיכום, יש לומר כי השפעתו הגדולה של קון קשורה לתמונה החדשה של הפעילות המדעית שהציע. תמונה זו ביקשה לבקר עמדות אובייקטיביסטיות ואמפיריות ולהבליט במקומן מגמות סובייקטיביסטיות, היסטוריות ופרגמטיות. תהליכים אלה משקפים מאבקי כוח וניסיונות מהפכניים לתאר תמונות עולם מתחרות. כאן ניתן לקשור את תפיסת המדע של קון לעמדה אנטי-מהותנית והיסטוריציסטית שמציעה המחשבה הפוסטמודרנית. נראה כי תפיסתו של קון מטרימה אותה ומשתלבת בתוכה: ההתקדמות המדעית אינה מתוארת כדבר מתמשך המורכב מידע אובייקטיבי כוללני, אלא כמערכת הטרוגנית הנתונה לשינויים היסטוריים מערכתיים. הידע לא נתפס עוד כמוצר "אובייקטיבי", אלא כמוצר של מערכת מוסדית ופוליטית שבמסגרתה נבדקות השקפות עולם. תהליך זה יוצר פוליטיזציה של המדע ומתאר גם אותו כזירה מרכזית שבה האדם בוחן עצמו במונחים היסטוריים וערכיים (ע"ע היסטוריציזם חדש ; מדעניות).

photo: Alexandre Duret-Lutz