סטנד-אפ

Stand-Up Comedy

"פולחן ה-Wise Guy מובא לממדים רשמיים של אמנות. אם האיום של חורבן אטומי הפך אותנו לילדים חסרי כוח והתנגדות המחכים לעונשם, קשה להתמודד עם פה גדול שיכול לירוק בעין של החברה עם קורטוב של חן".

David Mark, Comic Vision: Television Comedy and American Culture, p.239.

צורת יסוד אוניברסלית של אמנות במה, המבוססת על אלתור ועל קרבה פיזית בין האמן לקהלו. סוגה אמנותית בעלת תכנים הומוריסטיים וסאטיריים. הסטנד-אפ נתפס כפנייה "עירומה" לקהל, בלי תיווכם של סיפור, שיר או ריקוד, המשמשים חיץ בין המבצע לקהלו. במופע הסטנד-אפ הפרפורמר הוא המדיום. זוהי אמנות של האישיות הביקורתית, הניצבת מול היוהרה של העולם המאורגן ושל עולם הידע המקובל עליו. כז'אנר תאטרלי, הסטנד-אפ מסמן את עלייתו של התאטרון הפרפורמטיבי העממי כנגד צורות שמרניות וממסדיות של תאטרון מקובל.

את שורשי הסטנד-אפ כצורת בידור פופולרית אפשר לאתר אצל מספרי בדיחות נודדים שפעלו במהלך ההיסטוריה. ניצניה של הסוגה הופיעו בארצות הברית בשנות העשרים של המאה ה-20, עת יובא לשם המודל האירופאי של הקברט. אולם רק בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים זכה הסטנד-אפ להצלחה כלכלית והפך לתופעה תרבותית מרכזית.

הסטנד-אפ הוא ז'אנר פוסטמודרני מובהק, שכן הוא מבוסס על ערכים כגון ריבוי, כאוס מילולי, אלתור, אי-ביטחון פרשני ואבסורד קיומי. קיים דמיון בין אופיו הבלתי גמור והמרושל של הטקסט הסטנד-אפיסטי לאופיו של הטקסט הפוסטמודרני, שהוא טקסט פתוח המוסיף להתהוות כל העת. הסטנד-אפ מבקש מהקהל להשעות את אי-האמון שלו ולבטל את הדרישה לחד-משמעיות. בתמורה להקרבת ביטחונו, הז'אנר מבטיח לצופה מעורבות ונגיעה פיזית במצבי עוצמה ועודפות, הגובלים לעתים בטרור ובכאוס. עד מהרה לומד הצופה כי לפניו אמנות מובהקת של המסמן, כלומר אמנות של הממד הציורי והרגשי של המציאות, וכי הוא מתקשה, אם בכלל, להגיע אל המסומן – אל הממד הקוגניטיבי, אל המסר של הטקסט. בידיו נותרים רק זיקוקין די נור קרנבליים המדיחים את בעלי הסמכות ומערערים את שלוותם.

הז'אנר נודע במאפייניו הפרפורמטיביים. בסטנד-אפ, יותר מבז'אנרים אחרים, ההופעה וההצגה הן שמבססות את המשמעות. זו הופכת למסמן צף הנקבע בכל פעם מחדש על-פי אופי האירוע, המבצע והקהל. מסגרת המופע מזמינה התערבות חיצונית מוחשית בטקסט. הטקסט למעשה אינו קיים, אלא משנה את עצמו ונוצר בכל פעם מחדש. הפרודיה, הסאטירה והפסטיש, הנוצרים במהלך האירוע, הם תוצר של תהליך אינטראקטיבי ארוך של הפקת משמעויות. הקונוטציות הטקסטואליות שמביא עמו הקהל, הקונוטציות שיוצר הפרפורמר, קיומו של טקסט תקני שעמו מנהל הפרפורמר דיאלוג אירוני – כל אלה יוצרים זרימה אינטרטקסטואלית רב-משמעית, שתרומתה ביקורתית ומהנה כאחת (Limon, 2000).

הסטנד-אפ קורא תיגר לא אחת על מוסכמותיה של החברה. חוסר האמון שלו ביחס לאידאולוגיות ולסיפורי-על מקובלים מסמן אותו כמדיום חתרני, הנכון להסתכן ולהתמודד עם צורות שונות של טאבו חברתי. מטקסטים של אמני סטנד-אפ מובילים, כגון לני ברוס, סנדרה ברנהרד, אדי מרפי, ג'רי סיינפלד, לואי סי.קיי. ואחרים, עולה כי לסטנד-אפ פוטנציאל ביקורתי וסאטירי ניכר. עם זאת ברור שבדומה לצורות אחרות של אמנות חתרנית, גם לסוגה זו נשקפת סכנת התבוללות בתוך תרבות הרוב, המוכנה לעכל את ההתנגדות ובכך לעקר אותה מן הפוטנציאל המאיים והחדשני שבה (ע"ע אלטרנטיבה) (Berger, 2000; Ajaye, 2002).

 

Ajaye, F. 2002: Comic Insights: The Art of Stand-Up Comedy, Beverly Hills, CA: Silman-James Press.

Berger, P. 2000: The Last Laugh: The World of Stand-Up Comics, New York, NY: Cooper Square Press.

Carter, J. 2001: The Comedy Bible: From Stand-up to Sitcom – The Comedy Writer's Ultimate "How To" Guide, New York, NY: Fireside.

Limon, J. 2000: Stand-Up Comedy in Theory, or, Abjection in America, Durham, NC: Duke University Press.

Mark, D. 1989: Comic Vision: Television Comedy and American Culture, New York: Routledge.

 

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

Source: unknown

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×