קניון

Shopping Mall

ובחלל הקניון,
זועק ינשוף הַלַּהַט,
באבוקת-הַצַּעַק,
אני בן האלמוות,
אני הוא קינג קונג המדבר,
אני גודזילת הנגב,
גולם קניון הנגב,

רועי "צ'יקי" ארד, "הינשוף" (פואמה), רובים וכרטיסי אשראי, עמ' 13-7.

ריכוז חנויות, בתי קפה ומקומות בילוי תחת קורת גג אחת, במבנה סגור בעל סימני היכר ייחודיים, המבדיל את עצמו מן העיר ומרקמת החיים האורגנית שלה. עיר מלאכותית בזעיר אנפין המאוכלסת ב"שדרות", "כיכרות", "רחובות", "גשרים", "גנים" ו"פינות חמד". מקדשה האולטימטיבי של תרבות הצריכה. חממה של תשוקה וכסף. הקניון, המזוהה עם האורבניות, הוא מרחב ציבורי השואב לתוכו חלק מהתפקידים החברתיים של מרכז העיר. ההיגיון הקניוני מתפשט לתחומי חיים רבים ומופיע ב"שומקומות" דומים. נוכל למצוא אותו בנמלי תעופה, במוזיאונים, בפארקי שעשועים, בתחנות רכבת, בבתי חולים – מוסדות הפועלים בתוך הכלכלה הסימבולית המניעה מידע, סחורות וצרכנים בתרשים זרימה מוקפד.

מנקודת מבט אורבנית הקניון הוא חלופה נקייה, מוגנת ואטומה לעיר. הוא ממוקם לרוב בפרוורי הערים או בצדי הכבישים המהירים החולשים על הכניסה אליהן ועל היציאה מהן. ישנם גם קניונים עירוניים, המבקשים לדרבן את הצרכן מהפרוורים להגיע ולקנות במרכז העיר. רעיון הקניון הוא פשוט: שרשרת של חנויות דגל, שהיו מפוזרות בעבר ברחבי העיר, מרוכזות כעת תחת קורת גג אחת. המאמץ הכלכלי המרוכז מופנה ישירות לכיסו של הצרכן, המוצא "הכול" במקום אחד, או לפחות את ה"הכול" המותגי.

הקניון אינו מנהל דיאלוג עם הרחוב העירוני, על רקמת חייו המגוונת. זהו שומקום אופייני, מנותק מהקשר, ממקום ומזמן. במקום מדרכות שוקקות הנושאות עליהן רב-גוניות אנושית, אנו מקבלים מרחב משועתק החוזר על עצמו במקומות שונים בעיר. מרחב זה מוקדש לשימוש אחד בלבד: לצריכה.

חזותו הארכיטקטונית של הקניון מרשימה ומצועצעת; חזיתו המונומנטלית מקדמת את ה"צליין" העולה לרגל לכנסיית הצריכה. ההיגיון הקניוני הוא דמוי מכונה; תפקידה להבטיח תזרים מרבי של מזומנים באמצעות הזרמה יעילה ומחזורית של מכוניות, סחורות ותשוקות אנושיות. מבנה הקניון פונקציונלי: הקונים מובלים על גבי המדרגות הנעות אל תצוגת הסחורות בחלל פתוח והמשכי, אטרקטיבי מבחינה חזותית, שנועד למשוך את תשומת לבם ולעודד אותם לפתוח את כיסיהם. מנקודת מבט שיווקית הקניון הוא התגלמות התועלתנות הקפיטליסטית. מעוצמת הראווה והברק של המרצפות ועד בקרת אקלים מוקפדת, מהצמחייה ה"טבעית" הממוקמת בשדרה ועד הספסלים הפזורים ברחבי המבנה – הכול נועד לקדש ולהנעים את הקלות הבלתי נסבלת של הרכישה (קזין, 2004; 2008; Urry, 1995; Corrigan, 1997).

החנויות מעוצבות במתכונת כמו-מדעית, בניסיון להתחבר לפסיכולוגיה של הצרכן ולחזות את נטיותיו. כך לדוגמה חנויות ה"עוגן" – חנויות הכלבו הגדולות – ממוקמות משני צדי השדרה המרכזית, וביניהן, במינון מוקפד, חנויות מתחומים אחרים. מספרות וחנויות למידות גדולות ממוקמות בדרך כלל בחלל צדדי יותר, כדי לאפשר ללקוחות להתבונן בעצמם במראה בחופשיות. "ליד חנות של בגדי נשים, למשל, תמוקם חנות משלימה של צעיפים, ארנקים, בשמים ולצדה חנות אביזרים לגבר שבה תרכוש הקונה מתנה לבן זוגה להשקיט את המצפון" (זנדברג, 1997). באופן דומה ישנה הפרדה פונקציונלית ופסיכולוגית בין אזורי הסעדה שונים, בין קומת המזון המהיר לבין אזור של מסעדות רשת יוקרתיות יותר. חלוקת המרחב המוקפדת יוצרת אזורי מחיה מתוחמים המקנים לקונים תחושה של יציבות לשעה קלה (שעת הרכישה, הבילוי או המנוחה), שלאחריה יוזמנו להשתלב שוב במערכת האקטיבית של הקניון (גולדברג, 1994; מועלם, 1998).

נוסף על פלאי הציוויליזציה והתכנון המדעי, הקניון מציע לצרכניו גם את חוויית הקנייה הספונטנית. זו מופיעה בדמותו הצבעונית של השוק. אף שאופיו הפתוח והקרנבלי של השוק מנוגד לאופיו הממושטר של הקניון (שמירה, ניקיון, נהלים), קניונים רבים נוטים לגוון את חוויית הקנייה ולהציב שדרות דוכנים במרכז המעברים. הדוכנים מוכרים מוצרים שונים בערבוביה: דוכני לחם גורמה, מכוניות חדשות, סדקית. האווירה הספונטנית של השיטוט מאפשרת לצרכן להתמסר ביתר שאת לצריכה מזדמנת ואקראית, צריכה של סחורה מפתה ה"יוצאת לקראתו" ושולחת לעברו מבט חושק.

מבחינה אסתטית ואדריכלית הקניון בנוי בדרך כלל במתכונת של קתדרלה, בית אופרה מפואר, חיקוי של מוזיאון או גלריה לאמנות, או שילוב יצירתי של כל אלה. לעתים לובש הקניון צורה של "פארק נושא" בסגנון דיסנילנד. כך, לדוגמה, קניון ארֵנה, הממוקם במרינה של הרצליה, מעוצב כספינה השטה לה בתוך ים מוצרי הצריכה ועוגנת ברחובות ציוריים ובאטרקציות תיירותיות, כגון המדרגות הספרדיות של רומא או הגגות של ורונה; העיצוב התאטרלי רתום לחוק הצריכה (מנדה-לוי, 2004). ההון הממשי והסמלי שהושקע בבניין מנכיח את קיומו היוקרתי. האשליה הצרכנית עוברת שדרוג וזוכה להילה "רוחנית" המעלה אותה כביכול מעל המטריאליזם המניפולטיבי של ההיגיון הקניוני (Gottdiener, 1986).

הקניון אינו מסתפק עוד בהווייתו הישנה כקופסה סגורה. שעריו שמורים ומעליותיו השקופות מחקות את המעליות במגדלי היוקרה. במדרגות הנעות, מלאכים עולים ויורדים ובידיהם שקיות הקנייה. המבנה המונומנטלי של הקניון משדר נוכחות תאטרלית בולטת: מגדלים, צריחים, בזיליקות, עמודים יווניים, צורות גיאומטריות מפתיעות, תערובת של שיש, קשתות, קמרונים וזכוכית. עיצוב הפנים שופע וגרנדיוזי, החללים הגדולים מוארים באור השמש הטבעית; נוצר מינון מדויק המשלב בין אשליית הטבעי לבין התשוקה להיפר-מלאכותי ולאקסטרווגנטי. שילוב זה מתגלה כמוצלח מבחינה עסקית. הוא מסתיר את יחסי הניצול הציניים של הקפיטליזם מאחורי חזות ידידותית הקורנת אל הצרכן: "אתם הבאים בשערי זכרו: לכל אדם כוכב יש בשמים, כוכב גדול ומנצנץ" (בורשטיין, 1999).

הקניון מתחרה בשתי חלופות המציעות שילוב של סגנון חיים וצריכה. הראשונה היא מערכת ערוצי הקנייה הווירטואליים והשנייה היא המערכת העירונית ה"אמיתית", המציעה את מראה הרחוב המסורתי. ייתכן שקיימת גם חלופה שלישית, המתארת יחסים סימביוטיים בין הקניון לעיר: הקניון הופך למגה-מבנה גדול ומפותח כל כך עד שהוא הופך לקניון-עיר: מבנה שימושי ענקי ורב-תכליתי (קולהאס, 1995). למבנה זה מצטרפים יסודות אחרים של עיר, כגון משרדים, תיאטראות, מוזיאונים, בתי חולים, בתי מלון. לכאורה מדובר באוטופיה מסוג חדש: ערי קניונים חדשות, ללא הרעש, הלכלוך, הזיהום והסכנות הטמונות בערים הקלאסיות. ואולם האם מדובר בהעשרה של המרקם העירוני או בהחלפתו? האם חזון הקניון, חובק העולם, אינו אלא גרסה נוספת של הפרטת העיר, של קריסת העירוניות הקלאסית והתמסרות לחשיבה הקפיטליסטית הצרופה? האינטגרציה בין הקניון למערכות אחרות אין פירושה דיאלוג כי אם הודעה על כינונה של מציאות צרכנית טוטלית וחד-ממדית, הבולעת לתוכה את המערכות הפוליטיות, החברתיות והאמנותיות. אריזה חלקית של מרכז העיר (כיכר השוק או האגורה היוונית) בדמותו של הקניון תהפוך לאריזה של המציאות כולה. במובן זה הקניון מבטא פוליטיקה אסקפיסטית המחזירה את התושבים לעיר המוגנת, עיר החומה הביניימית, שמעבר לחומותיה שורר הכאוס.

לאחר שקיעת המרחב הציבורי בדמות הכיכר העירונית – ששימשה באופן מסורתי מקום מפגש להחלפת רעיונות, דעות ושיחות קלות בין בני העיר – נוצר מרחב ציבורי חדש מוגבל, ממושטר, בר פיקוח, שאינו מאפשר הרפתקה עירונית מגוונת, פרי השיטוט הספונטני בעיר. במקום מציאות עומק המורכבת מזיכרונות ומסיפורים רבים, הקניון מספק מרחב מלאכותי מוגן, המופעל בידי מידע וסטטיסטיקה ויוצר זהות המבוססת על צריכה. זהו מרחב שטוח וסטרילי המכחיש את ההיסטוריה, ההתפוררות והמוות, מרחב שבו נחגגת החוויה הנרקיסיסטית של חברת הראווה.

חווית הראווה, שהפכה למרכזית מאז משנות השישים, אינה חדשה. שורשיה מובילים לרחוב הקניות ולשוק היווני, האגורה. היא התקיימה כבר באיספהן (פרס) ב-1585. חזותה התעצבה ב"קריסטל פאלאס" של לונדון, שהוקם ב-1851 בשטח ההייד פארק, ועוד קודם לכן במעברים של פריז (הארקדה הראשונה, "גלרי דבואה" ["Galerie De Bois"], נבנתה ב-1786). מדובר ברחובות שהמעברים ביניהם נסגרו באמצעות תקרת זכוכית שהפכה את החלל למבנה סגור, שמור ומתוכנן, שבו הוצגה סחורה יוקרתית מרחבי תבל. מעברים אלה, הפסז'ים, יצרו נוף אורבני ייחודי ומלאכותי, מוזיאון ענקי שהוקדש כולו לצריכה. ברחובות אלה התעצבה דמותו של הפלאנר, המשוטט העירוני נוסח בודלר. שם נולד הדגם הקושר בין פנטזיה לצריכה. דגם זה מתחרה בעיר הטבעית והספונטנית שנותרה בחוץ. הטבע חדר לתוך החלל המפולש כשהוא כבר מבוית ומתורבת. הוא הוצג כפנטזמגוריה: חיקוי מכני מלאכותי שיצר הדמיה מושלמת של הטבע. מאה שנים לאחר מכן, במחצית השנייה של המאה ה-20, עם עלייתה של חברת המדיה והצריכה, אנו עדים לתחייתו של המרכז האורבני המלאכותי, הפעם בדמותו של הקניון, ה-Shopping Mall העכשווי. ואכן, הקניון מכיל פונקציות רבות של העיר, אם כי בצורתן המבויתת והסטרילית. זהו נוף שכולו מעשה ידי אדם, נוף אולטימטיבי בעל נטיית התפשטות, המגדיר מחדש מושגי יסוד כגון רחוב/עיר, מרכז/פריפריה, אטימות/שקיפות, טבע/תרבות.

התפשטותה של התרבות הקניונית בנוף הישראלי היא תופעה שאין להתעלם ממנה. עם הקמתו של "דיזנגוף סנטר", הקניון העירוני הראשון, בסוף שנות השבעים, וצמיחתו של קניון איילון שנים ספורות אחריו (1986), הפך הבילוי הצרכני בקניון לאחד מסימני הזיהוי של הישראליות (קסטל-בלום, 1994). תהליך זה מאיר את משבר הזהות שעוברת החברה בישראל בעשורים האחרונים. בחברה זו הוגבר הקיטוב בין תרבות הקניון, הנותנת ביטוי למגמות של הדוניזם, אינדיווידואליזם ואוניברסליזם, לבין מגמות פרטיקולריות, שבטיות ולאומיות, שצפו בבוז בתרבות זו והבליטו ערכים אלטרנטיביים: דבקות אידאולוגית, לאומיות, זהות יהודית ועוד. כך הפך הקניון לאחד האייקונים המובהקים של השסע התרבותי במציאות הישראלית בתחילת המאה (ברגר, 1998).

מקורות

ארד, ר' צ', 2009: "הינשוף" (פואמה), בתוך:  רובים וכרטיסי אשראי, תל אביב: הוצאת פלונית.

בורשטיין, ד' 1999: "קניון מלחה", www.babel.co.il.

ברגר, ת' 1998: דיוניסוס בסנטר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

גולדברג, ז' 1994: "הקניון כסמל תרבות", הארץ, גלריה, 29.4.1994.

זנדברג, א' 1997: "מגרסת התשוקות והכסף", הארץ, 21.4.1997.

מועלם, ד"ג 1998: "במעי הלויתן", העיר, 10.7.1998.

מנדה-לוי, ע' 2004: "קניון", בתוך: ע' שורק, ע' צבעוני וע' מנדה-לוי, חללים, שדות תעופה, קניון, תל אביב: רסלינג.

קולהאס, ר' 1995: "גודל או בעיית הגודל", סטודיו, 63, עמ' 56-51.

קזין, א' 2004: במרחק הליכה, חיבור קצר על תרבות הצריכה, תל אביב: בבל ומרכז השל.

— 2008: על הנוחות, תל אביב: בבל.

קסטל-בלום, א' 1994: לילה בקניון, כתב יד, הארכיון הישראלי לתאטרון, אוניברסיטת תל אביב.

שאול, י' 2002: "עיר תחת קניון", פנים, 21.

 

 

Chuihua J. C., Inaba, J., Koolhass, R. and Tsunng, L. S. (eds.) 2000: Harvard Design School Guide to Shopping, Project on the City, 2, Koln, London, Madrid, New York, Paris, Toronto: Taschen, pp. 460-475.

Corrigan, P. 1997: The Sociology of Consumption: An Introduction, London: Thousand Oaks, New Delhi: Sage Publications.

Goss, J. 1993: "The Magic of the Mall: An Analysis of Form, Function and Meaning in the Contemporary Retail Built Environment", Anals of the Association of American Geography.

Gottdiener, M. 1986: "Recapturing the Center: A Semiotic Analysis of Shooping Malls", in: Gottdiener, M. and Lagopoulos, A. (eds.), The City and the Sign: An Introduction to Urban Semiotics, New York: Columbia University Press.

Morris, M. 1993: "Things to do with Shopping Centers", in: During, S. (ed.), The Cultural Studies Reader, London: Routledge.

Urry, J. 1995: Consuming Places, London and New York: Routledge.

 

 

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

Shopping Center Schönbühl, Switzerland
Holzer Kobler Architekturen
picture © HKA, photo Francisco Paco Carrascosa

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×