פוזיטיביזם
Positivism
תיאוריה פילוסופית מרכזית במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. התיאוריה טוענת כי ידע הוא מה שניתן לאשש באמצעות מתודות מדעיות. הידע מושתת רק על מה שניתן להתנסות בו באמצעות החושים. העובדות הן המושא היחיד של הידע. יש המייחסים את תחילת הפוזיטיביזם לפילוסוף פרנסיס בייקון ולספרו Novum Organun משנת 1620, אולם כתופעה מודרנית, הפוזיטיביזם נולד בפילוסופיה ההתפתחותית של אוגוסט קומט (Comte, 1851-1854) והוא מזוהה עם ממשיכי דרכו במאה ה-20. המדע החדש שייסד – "הפילוסופיה הפוזיטיבית" – הוא בעת ובעונה אחת תיאוריה של ידע, תורת הכרה ופילוסופיה התפתחותית של מדע ההיסטוריה. לדעתו, האנושות בשלה לעבור מן השלב התיאולוגי, דרך השלב המטאפיזי החילוני, אל השלב הפוזיטיביסטי הנוכחי, שבו עיקר הדגש אינו מושם על חקירת מהותן של התופעות אלא על הבנה וניסוח של החוקיות השלטת בהן. הפוזיטיביזם מבקש לגלות חוקים אוניברסליים שלפיהם פועל העולם באמצעים ניסיוניים, תוך שימוש בכללי היסק לוגיים; התואר "ידע" יאה לתוצאות ההתבוננות בעולם הטבע, לאחר שאלה עברו תהליך של אישוש ותיקוף באמצעות ניסויים מדעיים. האוטופיה של הפוזיטיביזם, על-פי קומט, היתה לייסד מעין דת "חיובית" של האנושות החילונית – דת המעוגנת במיתוס התבונה והקִדמה.
הפריצה הגדולה של הפוזיטיביזם התרחשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בתקופה זו התגבשה אסכולה פילוסופית הקרויה פוזיטיביזם לוגי, שהושפעה מכתביהם של גוטלוב פרגה (Frege) (פרגה, [1892] 1984), ברטרנד ראסל (1956 [Russell, [1918) ולודוויג ויטגנשטיין (Wittgenstein) (ויטגנשטיין, [1921] 1994). הפוזטיביזם פרח בעבודתם של אנשי החוג הווינאי, ובעיקר אצל מוריץ שליק (Schlick, [1934] 1959) ורודולף קרנפ (Carnap, 1934). עקרונות האסכולה מוגדרים בצורה בהירה בספרו של א"ג' אייר שפה, אמת ולוגיקה (Ayer, [1936] 1967). לפי אייר, ניתן לחלק את כלל הטענות לשלוש קבוצות: אמיתיות, שקריות וחסרות משמעות; טענות שלא ניתן לאשש או לשלול בכפוף למתודות מדעיות, ייחשבו חסרות משמעות. גישה זו היא חלק מהשקפת עולם פילוסופית שזכתה לתואר יסודנות (Foundationalism). דבריו של ויטגנשטיין, המופיעים במחברת הכחולה שלו (ויטגנשטיין, [1935-1934] 2006), יכולים לסכם את הגישה כולה: הקושי שבפניו ניצבת הפילוסופיה הוא לא לומר יותר משאנו יודעים; תפקידה של הפילוסופיה הוא להנהיר ולנסח את לשון הטענות. באמצעות ניתוח לוגי ניתן להראות כי "המשפטים שהידע מובע באמצעותם ניתנים לצמצום באורח דומה לטענות פשוטות, תוך כדי התאמה חד-ערכית לפרטים הממשיים או האפשריים של ניסיון החושים" (גוברין, 2004: 37; Kolakowski, 1972).
מבקריה של הפילוסופיה הפוזיטיביסטית הם רבים ומגוונים. ביניהם ניתן למנות את וילרד ו"א קווין (Quine) (קווין, [1953] 2001), קרל פופר Popper, 1963)), תומס קון Kuhn)) (קון, [1962] 2005) ואנשי אסכולת פרנקפורט, ובראשם מקס הורקהיימר (Horkheimer, [1946] 1974). הורקהיימר טען, למשל, כי לא ניתן להסתמך באופן בלעדי על מדעי הטבע ו"לייבא" משם מונחים אל מדעי האדם. אין להסתפק רק בידע המדעי, אלא יש לפתח ידע חברתי ותרבותי שהוא מעבר להישג ידו של הפוזיטיביזם. הפוזיטיביזם מגביל את המושג ידע לכדי מודל חשיבה אינסטרומנטלי הקושר באופן ליניארי בין אמצעים ליעדים מבלי להביא בחשבון את המשמעות התרבותית שנוגעת לחקירה (ע"ע תיאוריה ביקורתית).
המתודה הפוזיטיביסטית שלטה במחשבה המערבית במחצית הראשונה של המאה ה-20. היא שאפה ליצירתה של שפת-על לוגית המשותפת למדעים השונים (יורמסון, 1967). פירותיה המוכחים היו פיתוחיהם של תחומי דעת כגון סוציולוגיה, פסיכואנליזה וסטרוקטורליזם, ומאוחר יותר גם תקשורת המונים. ואולם המחצית השנייה של המאה ה-20 מסמנת את קץ ההגמוניה הפוזיטיביסטית ואת עליית הפרשנות התרבותית וההרמנויטיקה. גישות אלה מבליטות את ההקשר האינטרסובייקטיבי והבין-תרבותי בתהליך גילוי האמת. התבוננויות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניות מספקות אלטרנטיבה רדיקלית נוספת לשיטה הפוזיטיביסטית שמשלה בכיפה בעולמה של המודרניות (המאות ה-20-18).
מכאן לאן?
מקורות
גוברין, ע' 2004: בין התנזרות לפיתוי – גילגוליה של הפסיכואנליזה באמריקה, תל אביב: דביר, עמ' 37-36.
ויטגנשטיין, ל' [1921] 1994: מאמר לוגי פילוסופי, תרגם ע' צמח, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
— [1935-1934] 2006: המחברת הכחולה והמחברת החומה, תרגום: ד' אילון, תל אביב: רסלינג.
יורמסון, ג' (עורך) 1967: "פוזיטיביזם" בתוך: פילוסופיה, תל אביב: הוצאת ש' פרידמן.
פרגה ג', [1892] 1984: "על מובן והוראה", תרגום: ש' שורץ וג' ברעלי, עיון ל"ג (תשמ"ד), עמ' 380-364.
קווין, וו"א [1953] 2001: "שתי דוגמות לאמפיריציזם", תרגום: ע' בילצקי וע' מטר, מטפורה 5, עמ' 55-41.
קון, ת"ס [1962] 2005: המבנה של מהפכות מדעיות, תרגום: י' מלצר, תל אביב: ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
Ayer, A. J. (ed.) 1959: Logical Positivism, London: Allen & Unwin Glencoe II, Free Press.
— [1936] 1967: Language, Truth and Logic, second edn., London: Victor Collancz.
Carnap, R. 1934: The Logical Syntex of Language, London: Routledge & Kegan Paul.
Comte, A. 1851-1854: Système de Politique Positive ou Traité de Sociologie, Instituant la Religion de L'Humanité, Osnubuck: Zeller.
Hanfling C. (ed.), 1981: Essential Readings in Logical Positivism, Oxford: Blackwell.
Horkheimer, M. [1946] 1974: Eclipse of Reason, New York: Continuum.
Kolakowski, L. 1972: Positivist Philosophy From Hume to Vienna Circle, trans. N. Guterman, and N. Harmondsworth, New York: Penguin.
Popper, K. 1963: Conjectures and Refutations: The Growth of Scientific Knowledge, London: Routledge.
Russell, B. [1918] 1956: "The Philosophy of Logical Atomism", in: Marsh, R. C. (ed.), Logic and Knowledge, London: Hyman.
Schlick, M [1934] 1959: "The Foundation of Knowledge", in Ayer A. J. (ed.), Logical Positivism, London: Allen & Unwin Glencoe II, Free Press, pp. 209-227.
תאור / מקור התמונה:
science-class