נונסנס, איגיון

Nonsense

עטיפת הספר "More Nonsense
Pictures, Rhymes, Botany, etc."
מאת אדוארד ליר (Lear).

שיר או טקסט הומוריסטי, הנבדל מן השירה הקומית בהתנגדותו לפרשנות רציונלית או אלגורית. ז'אנר הנונסנס, הגורס כי אין בכוחה של השפה לייצג את הידע שלנו על אודות העולם, זוכה לפריחה מחודשת עם "המפנה הלשוני" בתרבות המאה ה-20.

הנונסנס משתמש לעתים קרובות במילים חסרות פשר, אך אין הוא דומה לג'יבריש. השומע יכול להבחין בכך שבחירת המילים בנונסנס היא מכוונת ואינה מקרית כמו בג'יבריש. ספרות הנונסנס מצומצמת בהיקפה. ראשיתה בתחילת המאה ה-19 ורובה נכתבה לילדים. ב-1846 פרסם אדוארד ליר את ספר הנונסנס (Lear, 1951) – אוסף חמשירים כתובים ומאוירים. לואיס קרול (Carroll) שילב חרוזי נונסנס ביצירותיו הרפתקאות אליס בארץ הפלאות (1997) ומבעד למראה: ומה אליס מצאה שם (1999). לדוגמה:

 

"הִבְרִיל כְּבָר, זַחְלָצִים קְלִיחִים                                               Twas brillig, and the slithy toves"

חָגְווּ וְעָגוּ בַשְּׁבִילֵל,                                                         :Did gyre and gimmble in the wabe

מַסִּים הָיוּ הַסְּמַרְלַחִים                                                            ,All mimsy were the borogoves

וחֶזְרוֹנִי צִרְלֵל".                                                                   "And the mome raths outgrabe

("גבריקא" [Jabberwocky], ל' קרול, מבעד למראה ומה אליס מצאה שם, תרגום: ר' ליטוין, עמ' 33).

 

יצירה מרכזית אחרת של לואיס קרול, ציד הסנרק (The Hunting of the Snark) (1989), נחשבת בעיני רבים לחיבור הנונסנס הטוב והארוך ביותר בשפה האנגלית. במהלך המאה ה-20 ניסו סופרים נוספים לכתוב נונסנס. לאורה ריצ'רד, סופרת ילדים אמריקאית, כתבה בשנות השלושים נונסנס שהוּשווה לכתיבתו של ליר. המשורר אוגדן נאש (Nash) כתב את גדונדיליו (Geddondillo). ה"ג'ברווקי" של לואיס קרול הוא שיר האיגיון (נונסנס) הידוע בספרות העולם. המתרגמת רינה ליטוין מסכמת את הפואטיקה של הסוגה: "[האיגיון הוא] משחק בלתי מוכרע בין שליטה במילים למילים השולטות בנו […] המילים מתעתעות בנו והן נוטות לצאת משליטתנו, תופסות עצמאות ובוראות עולמות, וכשהן משתבשות בפינו, כמו בבית הספר הימי של הצב לא-צב, הן יכולות לחוור, לייסר, להשפיל ולצלק" (ליטווין, 1999: 29).

דומה שכאן נמצא ההסבר לשובו של הנונסנס ולעניין שהוא מעורר כיום. החוויה הלשונית, שהיתה מרכזית במאה ה-20 ואף זכתה לכינוי המפנה הלשוני (The Linguistic Turn – תפיסה המבליטה את תלותה של המציאות בייצוגה הלשוני), שָׁבָה ומעידה על קוצר ידה של השפה להבין את העולם האנושי לעומקו. אם, כפי שטען לודוויג ויטגנשטיין ([1953] 1994), המציאות אינה אלא אוסף של משחקי לשון ושל כללי התנהגות לשוניים, הרי כתיבת הנונסנס היא אחת הדוגמאות המובהקות לכך. בעידן שלאחר המודרניות הופך אפוא הנונסנס מתופעה מקסימה אך שולית ללב העניין עצמו.

מקורות

ויטגנשטיין, ל' [1953] 1994: חקירות פילוסופיות, תרגום: ע' אולמן-מרגלית, ירושלים: מאגנס.  

ליטוין, ר' 1999: "השאלה היא האם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כה רבים ושונים", מעריב, ספרות וספרים, 11.6.1999, עמ' 29.

קרול ל' 1989: ציד הסנרק, תרגום: נ' ניצה בן-ארי, תל אביב: שבא.

— 1997: הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, תרגום: ר' ליטוין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד

— 1999: מבעד למראה: ומה אליס מצאה שם, תרגום: ר' ליטוין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד   

Lear, E. 1951: The Complete Nonsense of Edward Lear, ed. H. Jackson, New York: Dover Publications.    

תאור / מקור התמונה:

עטיפת הספר "More Nonsense
Pictures, Rhymes, Botany, etc."
מאת אדוארד ליר (Lear).

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×