פונדמנטליזם

הפונדמנטליזם גורס כי קיימת אמת ראשונית, בסיסית, ההופכת לדוגמה מחשבתית ולאסטרטגיה פוליטית. המונח "Fundementalism" נגזר מן המילה הלטינית Fundus – יסוד, תשתית. המקור ההיסטורי למונח מצוי בסדרת חיבורים שפורסמו בארצות הברית ב-1909. אלה הניחו את היסוד לכינונו של הזרם הפונדמנטליסטי האמריקאי, הקשור לנצרות הפרוטסטנטית, ולהקמת ארגון "צבא הישועה", ארגון "הרוב המוסרי" שבראשו עמדו בשנים מאוחרות יותר הכומר ג'רי פאלוול ואחרים. כיום המונח מתקשר לכל קבוצה דתית דוגמטית השואפת לשינוי פוליטי רדיקלי. לעתים משתמשים במונח בצורה שמפקיעה אותו כליל מן ההקשר הדתי המקורי. בשימושיו העכשוויים המונח נקשר לעתים קרובות לכל דוקטרינה או אידאולוגיה פוליטית קיצונית.

מבחינת החשיפה התקשורתית וההשפעה המקרו-פוליטית, הגרסה הקיצונית ביותר של צורת חשיבה ופעילות פוליטית מעין זו זוהתה בשנים האחרונות עם הפונדמנטליזם האיראני. האמונה העיוורת בעיקרי האסלאם השיעי; הרצון לתרגם עיקרים אלה לאורח חיים, הופעה, לבוש והתנהגות ציבורית; התשוקה להפוך אידאולוגיה קנאית למנוף של מדיניות חוץ תוקפנית המייצאת את המהפכה הדתית-חברתית לעולם הרחב – אלה הפכו זה מכבר לסימן ההיכר הבולט ביותר של פונדמנטליזם בימינו. הרטוריקה האנטי-מערבית, האנטי-חילונית והאנטי-ישראלית נועדה להכות באתאיזם הליברלי השבע והמנוון. היא מדברת בשמה של חברה דתית מגויסת, שגילתה את האור והחליטה להפיצו – לעתים קרובות בכוח הזרוע והטרור – בעולם.

עם תחילת המאה ה-21 היו סיבות להניח כי ההקצנה הפונדמנטליסטית מצויה במגמת ירידה (לאחר בחירתו של מוחמד חאתמי המתון לנשיא איראן ב-1997 וב-2001, וכן בעקבות ניצחון המתונים בבחירות למַג'לס, הפרלמנט האיראני, בשנת 2000); נדמה היה כי איראן נפתחת לאורח מחשבה ליברלי יותר, המתבטא בלבוש, בחיי היום יום, בכלכלת שוק, בהרחבה של ההליך הדמוקרטי, במיתון הרדיקליזם האנטי-אמריקאי ועוד. ואולם מגמה זו ספגה מהלומה קשה בדמות אירועי ה-11 בספטמבר 2001. טראומת הפיצוץ של מגדלי התאומים בניו יורק הבליטה מחדש את קיומו של פונדמנטליזם מוסלמי קיצוני שאינו בוחל באמצעים כדי להילחם באמריקה העשירה והחילונית. הפונדמנטליזם החדש השתלב בסיפור-על חדש שנסב על התנגשות בין ציוויליזציות כמפתח להבנת היחסים הבינלאומיים (הנטינגטון, [1996] 2003). היו מי שראו בו תגובת-נגד לגלובליזציה – תהליך שנתפס כמוביל להתעשרותם של העשירים ולהתרוששותם של העניים בעולם השלישי.

באמריקה שלאחר אסון התאומים נשמעו קולות רמים כנגד ערכים ליברליים (לדוגמה, בעד חקיקה נגד הפלות מלאכותיות). היתה זו אמריקה שמרנית ופטריוטית יותר, המהדקת שורות מול האויב האי-רציונלי וה"שטני" שמקורו במזרח. מנקודת מבט ישראלית, ניתן להצביע על מגמות דומות: בעקבות אינתיפאדת אל-אקצא נסדק האמון השביר ששרר בין ישראלים לפלסטינים, ויש אומרים אף קרס. התוצאה היתה התגברות הנטייה הפונדמנטליסטית אצל שני הצדדים. גם התחמשותה הגרעינית של איראן, שקיבלה חיזוק רב עם בחירתו לנשיאות של מחמוד אחמדינג'אד בשנת 2005, המשיכה להעיב על הפוליטיקה העולמית תוך שהיא מלבה מגמות פונדמנטליסטיות ישנות. בחירתו המחודשת של אחמדינג'אד ביוני 2009 לוותה בטענות על זיופים ואי סדרים. הפגנות האלימות שליוו את התהליך אמנם יצרו רושם כי מהפכת נגד היא אפשרית, אך אלה דוכאו ביד קשה על ידי המשטר.

במבט רחב, המציאות הגיאו-פוליטית העכשווית מבליטה נסיגה מערכים של מתירנות, פלורליזם והטרוגניות. הרגישות החדשה מנסה לחזור ולהתבצר בעבר – אך לא מתוך מִחזורו האירוני (כדרך המהלך הפוסטמודרני), אלא מתוך רצון לאמץ את ערכיו השמרניים. החברה הרב-תרבותית, שהיא חברה המאמינה בשוני ובהבדלים בין קבוצות זהות, מפַנָּה את הזירה לערכים לאומניים או לפונדמנטליזם ליברלי הבורח מן השוני התרבותי אל עריצותה של הקדמה הרציונלית (ע"ע נאורות ; מודרניזם).

source: unknown