דוקסה

Doxa

Pierre Bourdieu. Unknown Photographer

"אזרח: מה אתה נדבק אלי?
אלף: אני רוצה להלשין עליו.
אזרח: להלשין?
אלף: אתה מכיר את הפתגם, בכל סוף יש התחלה חדשה?
אזרח: כן.
אלף: אז הוא טוען שכבר אין. שהסופים לא כוללים התחלות.
אזרח: אהה.
אלף: הוא טוען למשל, שצריך להסביר את המובן מאליו".

יוסף אל דרור, המובן מאליו, עמ' 77.

מיוונית: אמונה. הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu) מגדיר את הדוקסה כקבלה של יחסי סדר שאינם ניתנים לערעור בין העולם הממשי (האובייקטיבי) לבין עולם המחשבה (הסובייקטיבי). היחסים בין המישורים אינם נתפסים כשרירותיים או כמבוססים על מוסכמות, אלא כטבעיים וכמובנים מאליהם. הדוקסה מייצרת אפוא את הלגיטימיות של הסדר הקיים.

הדוקסה היא הסכמה נאיבית-דוגמטית עם המצב הקיים, הסכמה שאינה מערערת על אופני ההבניה והעיצוב שלו. הדוקסה היא מנגנון ידע הנוטה לייצר נטורליזציה (טִבְעוּת) של קיומו השרירותי (Culler, 1975). לדברי בורדייה, "כל סדר ממוסד נוטה לייצר (בדרגות שונות של עוצמה ובאמצעים שונים) את הנטורליזציה של שרירותו הוא" (Bourdieu, 1977: 164). כל סדר נוטה לייצר זיקה טבעית בין מבנים חברתיים (אובייקטיביים) לבין מבנים מנטליים (סובייקטיביים), בין המציאות ("חוש המציאות", Sense of Reality) לבין אופן הארגון הסובייקטיבי שלה בשיטות של מיון, חלוקה, הגדרה וניסוח.

כאשר תיאוריה ומציאות מוצגות כזהות זו לזו באופן מוחלט וכניצבות על מישור אחד הנתפס כמובן מאליו, אין מקום לדעות נוספות. הדוקסה מתגלה ביחס לניגודה, שהוא "שדה של דעה". השדה הוא המקום שבו מתנגשים ביניהם אופני שיח מתחרים. הדוקסה, לעומת זאת, נוטה לטשטש את מרכיביה האידאולוגיים. היא עושה שימוש פוליטי בסכמה ה"טבעית" כדי לשכפל את הסדר הקיים ולשמר את ההיררכיות המכוננות אותו (ע"ע קונבנציה). הדוקסה היא אפוא בת בריתם של ממסדים פוליטיים ודתיים שמרניים.

אפשר להבחין בשלושה מסלולים המתארים את הזיקה בין העולם הטבעי המסורתי לבין העולם החברתי המובנה. המסלול הראשון הוא כאמור מסלול הדוקסה, שבו נוצרת זהות בין שני העולמות ונדחית האפשרות למחלוקת בין האמונות השונות. בשני המסלולים האחרים – האורתודוקסיה וההטרודוקסיה – נוצרים פערים המאפשרים את התגלותן של אמונות, דעות וסכמות חשיבה מנוגדות. הבניה אורתודוקסית של המציאות נוצרת כאשר המעמד השליט, או שיטת המיון והסיווג השלטת, מנסים לבצר את אמינותה של הדוקסה וליצור סיסטמטיזציה ורציונליזציה שלה. האורתודוקסיה הופכת את הדוקסה מאמונה דוגמטית נאיבית לעמדה סמכותית וכוחנית (Bourdieu, 1993: 80).

כשם שהדוקסה מובחנת מ"שדה הדעות" (Field of Opinions), כך גם האורתודוקסיה, המתקיימת מתוקף הניגוד בינה לבין ההטרודוקסיה. האחרונה היא מבנה חברתי המושתת על הלגיטימציה לבחור בין אופני שיח אחרים (ע"ע הטרולוגיה ; אני/אחר). ההטרודוקסיה מניחה שמול הסדר שנבחר קיימות תמיד אמונות מתחרות. היא מצביעה על אלטרנטיבה הדוחה הסתכלות רשמית על העולם, ומתנגדת לצנזורה שמפעילה השיטה האורתודוקסית. בכך מייצגת ההטרודוקסיה עולם חשיבה הנתון לביקורת עצמית מתמדת, לעומת העולם האורתודוקסי המנסה למנוע כל ויכוח ומעדיף שקט תעשייתי של המובן מאליו.

 

מקורות

אל דרור, י' 1998: המובן מאליו, תל אביב: משכל.

Bourdieu, P. 1977: "Structure, Habitus, Power", in: Outline of Theory of Practice, Cambridge, New York, Port Chester, Melborne, Sidney: Cambridge University Press, pp. 159-197.

— 1993: "Critical Perspectives", in: Calhoun, C., Lipuma, E. and Postone, M. (eds.), Bourdieu: Critical Perspectives, Cambridge: Polity Press, pp. 61-88.

Culler, J. 1975: Structuralist Poetics, London: Routledge, Kegan Paul.

 

 

 

תאור / מקור התמונה:

Pierre Bourdieu. Unknown Photographer

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×