קאמפ
רגישות אסתטית דינמית שאינה מתגבשת לכדי רעיון כולל או שיטה. אסתטיקה המבליטה אהבה ללא טבעי, לאזוטרי, למוגזם, לקיטש, לצירופי כלאיים, לסגנון עודף, לתאטרליות. התוכן העיקרי של הקאמפ הוא האירוניה המעוצבת. הטעם הקאמפי עומד בניגוד לסטנדרטים של האמנות המסורתית הגבוהה ומציב אופוזיציה לניקיון המינימליסטי, ל"טעם הטוב" ולמוסרנות הפוריטנית. הרגישות הקאמפית מזוהה לעתים קרובות עם הטעם ההומוסקסואלי, אף שאין חפיפה מוחלטת בין השניים. הקאמפ מקדש ומטרים את פולחן החריג, השונה והמזעזע. אולם באווירה תרבותית שבה פולחן האחר הפך זה מכבר לאופנה נפוצה, מאבד גם הקאמפ חלק מקסמו הביקורתי.
… קיראו עוד
תחום: אסתטיקה|ביקורת התרבות|מחשבה|מיניות|מרחב ציבורי|סגנון חיים|קהילה|קולנוע|שפה|תרבות חזותית|תרבות פופולרית
אישים: אליוט סטפן, אלמודובר פדרו, בירדסלי אוברי, בנקהד טלולה, ברקלי באסבי, גאודי אנטוניו, גרבו גרטה, דנה אינטרנשיונל, הוד ניר, ויילדר בילי, ויסקונטי לוקינו, זונטג סוזאן, זיו עמליה, לה-שאפל דיוויד, מנספילד ג'יין, מנקייביץ ג'וזף, ניוטון אסתר, סוונסון גלוריה, סירק דגלאס, פיטמוריס גיאורג, פסבינדר ריינר ורנר, קאזאן איליה, ראסל ג'יין