שׁוֹקְמֶנְטָרִי, טלוויזיית הלם

בראשית דרכה זוהתה טלוויזיית המציאות עם השוקמנטרי או עם "טלוויזיית הטראומה". היתה זו גרסה גדושה ומוקצנת של הסרט התיעודי: תמונות הלם "פורנוגרפיות" של אירועי שיא גדושי אלימות, סבל והתרגשות מגונה. עד מהרה הפך השוקמנטרי לז'אנר פופולרי: הטקסט הדרמטי, הרגשי והאמין עורר הזדהות עזה בקרב הצופים; זו דחקה הצדה את זעקת המבקרים שהתריעו על עלייה ברף האלימות הטלוויזיונית. בשלב מסוים נשאלה השאלה: האם יש להרחיב את ההגדרה ולראות גם בחדשות הטלוויזיה של ימינו ניסיון ליצור שוקמנטרי? נזכיר: בעידן האינפוטיינמנט (תמהיל של אינפורמציה ובידור) הופכת מהדורת החדשות לטקסט המציג רצף של מצבי משבר. משברים אלה מוצגים בצורה מתוסרטת ודרמטית, ההופכת אותם לסוג של בידור ויוצרת לגיטימציה להארכה מלאכותית של הדיווח ולמִחזורו, הכול בשם הצורך לייצר דרמה טובה.

"התשוקה אל ה
Incorrect use of internal link shortcode.

Usage: [internal-link title="TITLE OF SOME IDEA" text="THE TEXT OF THE LINK"]

The text parameter is optional. When absent, the text of the link will be the specified title.

" (במובן הלאקאניאני) היא המאפיין העיקרי של המאה ה-20 (ז'יז'ק, 2002). זהו הרצון לחדור אל הדבר עצמו. ז'יז'ק טוען שרצון זה מתממש בנקודת השיא, ב"אימה של הממשי", שהיא האפקט האולטימטיבי הנסחט מן הממשי. אנו מוצאים אפקט זה בטלוויזיית המציאות ובסרטי הסנאף (ע"ע אקסטרים). גם סרטי אסונות, כגון הרפתקה בפוסידון (רונלד גראם, 1972), המגדל הלוהט (ג'ון גילרמין, 1974), טיטניק (ג'יימס קמרון, 1997) ו-2012 (ניק אברהרט, 2008), מתפקדים כמנגנון ספקטקולרי שנועד ליצור מראית עין של הממשי; הם מספקים לנו את המציאות עצמה כשהיא עירומה ממהותה, מן הגרעין הקשה של הממשי. איננו רואים את הזוועה, אלא רק את האפקט האסתטי המוסכם שלה. תהליך זה של וירטואליזציה מוביל אותנו לחוות את "המציאות הממשית" עצמה כישות וירטואלית. לא פלא על כן שרבים חוו את התרסקות מגדלי התאומים בספטמבר 2001 כהשתקפות חשודה של קטסטרופות ספקטקולריות שחזו בהן עוד קודם. סרטי האסונות ההוליוודיים מבטאים ערגה אובדנית סמויה: זהו הגעגוע המגונה אל המאוים, אל ייצרי המוות, אל הזוועה המגיחה לפתע מתוך שלוות היומיום. המדיה הפופולרית, ובעיקר ז'אנר החדשות והאקטואליה, משעתקים ערגה בעייתית זו בעודם מייצגים אותה כשגרת היומיום. הפרקטיקה הטלוויזיונית מציבה את החריג ואת הזוועתי במשבצת של המציאות; היא מייצגת את הפנטזיה של הזוועה ובכך היא מכילה ומזינה אותה גם יחד.

Unknown Photographer
צלם לא ידוע